מיכאיל שולוחוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאיל אלכסנדרוביץ' שולוחוב (רוסית: Михаи́л Алекса́ндрович Шо́лохов) (24 במאי 1905 - 21 בפברואר 1984), סופר רוסי סובייטי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1965.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו ויצירתו
שולוחוב נולד במחוז רוסטוב (Ростовская область) בכפר קרגין (Каргин) ששייך לשטחה השיפוטי של סטאניצה (עיירת קוזאקים) ויושנסקיה (Вёшенская) ברוסיה. אזור זה היה נחלתו של צבא הקוזקים של הדון. אביו, שנמנה עם מעמד הביניים הנמוך, היה לסירוגין איכר, סוחר בקר וטוחן. אמו של שולוחוב נולדה למשפחת איכרים אוקראינית והייתה אלמנתו של קוזק. היא הייתה אנאלפאביתית, אך למדה קרוא וכתוב כדי שתוכל להתכתב עם בנה. שולוחוב למד בבתי ספר אחדים עד 1918, כאשר התגייס לצד הבולשביקים במלחמת האזרחים הרוסית. הוא היה בן 13 בסך הכל.
שולוחוב התחיל לכתוב בגיל 17. "סימן הלידה", סיפורו הראשון של שולוחוב, הופיע כשהיה בן 19. בשנת 1922 עבר למוסקבה כדי להיות לעיתונאי, אבל נאלץ להתפרנס בעבודת כפיים. הוא היה סוור, סתת ורואה חשבון משנת 1922 עד 1924, אבל השתתף באופן לא סדיר ב"סמינרים" לסופרים. יצירתו הראשונה שהופיעה בדפוס הייתה המאמר הסאטירי "מבחן" (1922).
בשנת 1924 חזר שולוחוב לוויושנסקאיה והתמסר באופן בלעדי לכתיבה. באותה שנה נשא לאישה את מריה פטרובנה גרומוסלבסקיה; נולדו להם שתי בנות ושנים בנים.
ספרו הראשון, "סיפורים מן הדון", כרך סיפורים על הקוזקים של מחוז הולדתו במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת האזרחים של רוסיה, יצא לאור בשנת 1926. באותה שנה החל שולוחוב לכתוב את "הדון השקט", שנכתב במשך ארבע-עשרה שנים (1926 - 1940) וזיכה אותו בפרס סטלין. ה"דון השקט" היה לספר הנקרא ביותר בסיפורת הסובייטית, הועלה על נס כדוגמה איתנה לריאליזם סוציאליסטי. הספר זיכה אותו בפרס נובל לספרות לשנת 1965.
"קרקע בתולה", שזיכה אותו בפרס לנין, נכתב במשך 28 שנים. הוא כולל שני חלקים: "זרעי המחר" (1932) ו"קציר הדון" (1960), ומשקף את החיים בשנות העבודה השיתופית באזור הדון. הסיפור הקצר "גורלו של אדם" (1957) היה לסרט רוסי פופולרי והרומן הבלתי גמור שלו, "הם לחמו למען ארצם" עוסק במלחמה הפטריוטית הגדולה (מלחמת העולם השנייה).
בשנות מלחמת העולם השנייה כתב שולוחוב על מלחמות סובייטיות בכתבי עת שונים.
כל כתביו הוצאו לאור בשמונה כרכים בין השנים 1956 ל-1960.
[עריכה] פעילויות מפלגתיות ומדיניות
שולוחוב הצטרף למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בשנת 1932, ובשנת 1937 נבחר לסובייט העליון. בשנת 1959 נלווה אל ראש הממשלה הסובייטי ניקיטה חרושצ'וב במסע לאירופה ולארצות הברית. הוא היה לחבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בשנת 1961, התמנה לאקדמיה למדעים של ברית המועצות בשנת 1939 והיה חבר בסובייט העליון. פעמיים ניתן לו אות "גיבור העבודה הסוציאליסטית" ובהמשך היה לסגן הנשיא של אגודת הסופרים הסובייטיים.
בשנת 1966 נאם בוועידה ב-23 של המפלגה הקומוניסטית וקרא להחמרה בעונשם של הסופרים הדיסידנטים אנדריי סיניאבסקי ויולי דניאל, אשר פירסמו מחוץ לברית המועצות מאמרי ביקורת על המשטר הסובייטי. על נאום זה זכה לביקורת רבה במערב.
[עריכה] ביקורת והאשמות בהעתקה
בנוסף לביקורת על נאמנותו למשטר הסובייטי, אלכסנדר סולז'ניצין וסופרים דיסידנטים אחרים האשימו את שולוחוב בפלגיאט בספרו "הדון השקט". הראיות היו נסיבתיות ברובן: גילו הצעיר של שולוחוב בזמן חיבור הספר ובעיקר, הפער האיכותי בין יצירת המופת הזאת לבין שאר כתביו. מה שסיבך עוד את המצב היה אי-יכולתו של שולוחוב להציג אי-אילו טיוטות של ה"דון השקט", בטענה, שהן הושמדו על ידי הגרמנים בזמן מלחמת העולם השנייה. מחקר השוואתי ממוחשב משנת 1984 של חוקר השפות הסלאביות הנורבגי גייר קייטסא (Geir Kjetsaa), הוכיח לכאורה ששולוחוב הוא אכן מחברו של "הדון", אך גם מחקר זה זכה לביקורת בטענה שהניתוח הממוחשב לא היה מהימן. בשנת 1987 התגלו כמה אלפי דפים של רשימות וטיוטות של היצירה ואמיתותם נבדקה והוכחה.
[עריכה] ספריו בעברית
- גורלו של אדם , תרגום - ש’ מנדל, מדע וחיים, תל אביב, 1958.
- הדון השקט , רומאן, עברית - אברהם שלונסקי, ספרית פועלים, מרחביה, 1959.
- קרקע בתולה, רומאן, עברית - א’ שלונסקי, מרחביה, 1961.
[עריכה] כתביו העיקריים
- 1925 Donskie Rasskazy סיפורי הדון
- 1926 Lazurevaja Step ערבת לזורבאיה
- 1928 - 1940 Tikhii Don, טרילוגיה, שתורגמה לעברית תחת השם "הדון השקט". בשנים 1957-8 נעשה סרט על פי הספר, בבימוי סרגיי גראסימוב ובכיכובם של פ. גלבוב, ל. חיטאייבה, ז. קיריינקו וא. ביסטריצקאיה.
- 1932 - 1960 - Podnyataya Tselina קרקע בתולה
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מבחר מיצירותיו של שולוחוב (רוסית)
- מיכאיל שולוחוב באתר פרס נובל
- אלי אשד, מיכאיל שולוחוב: נהר הדון שוב אינו שקט
| הקודם: ז'אן פול סארטר |
פרס נובל לספרות 1965 |
הבא: שמואל יוסף עגנון נלי זקש |
