מיכאיל באקונין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מיכאל באקונין

מיכאל באקונין (30 במאי 1814 – 13 ביוני 1876), הוגה דעות בתחומי מדע המדינה, אנרכיסט וסוציאליסט רוסי. באקונין היה הדמות המרכזית בין התורמים להתפתחות הפעילות האנרכיסטית המודרנית.

תוכן עניינים

1 חייו
2 כתביו
3 באקונין ומרקס
4 ראו גם
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייו

מיכאל באקונין נולד למשפחת אצולה במחוז טוור שברוסיה. הוא שירת בפולין כקצין במשמר הצאר אולם ויתר על תפקידו לאחר שהיה עד לשיטות דיכוי כנגד הפולנים.

הוא עבר לגרמניה שם למד את התאוריה של הגל והחל להתרועע עם אנשי שמאל גרמנים. בצרפת פגש את פייר-ג'וזף פרודון ואת הגולים הפולנים ומשם עבר לשווייץ, שם החל להיות פעיל בתנועות סוציאליסטיות שונות. ב־1840, פירסם בקונין בעילום שם את ספרו 'הריקאציה בגרמניה', ובו משפטו המפורסם "תשוקת ההרס היא גם תשוקה בונה", כפיתוח פרשנות מהפכנית לדיאלקטיקה של הגל.בעודו בשווייץ נקרא על ידי הממשל הרוסי לחזור למולדתו, אולם סירובו לחזור גרם לכך שהנכסים שלו הוחרמו. ב־1848, עם חזרתו לפריז, הוציא לאור מנשר תוקפני נגד רוסיה אשר הביאו לגירושו מצרפת. התנועה המהפכנית של 1848 נתנה לו את ההזדמנות לה חיכה לבטא את דעותיו. בקונין היה בין יוזמי הקונגרס הסלאבי בפראג (ביוני 1848), בו ראה הזדמנות להתאחדות הסלאבים כנגד האימפריות הרוסיות והאוסטריות. כתוצאה מכך, הוא נאסר בדרזדן ב־1849. תחילה נשפט למוות ולאחר מכן גזר דינו הומר למאסר לכל החיים. הוא הועבר לסמכויות רוסיה ונשלח לסיביר ב־1857. הוא הצליח לברוח דרך יפן וארצות הברית עד הגיעו לבריטניה ב־1861.

הוא בילה את שארית חייו בגלות בעיקר בשווייץ. באקונין היה חבר מ־1867 בליגה לשלום וחופש.

ב-1869 הוא הקים את ה"ברית הדמוקרטית החברתית" אשר הצטרפה להאינטרנציונל הראשון. בסוף 1870 השתתף בהתקוממות בליון. ב־1872 בקונגרס האינטרנציונלי בהאג הוא גורש מהמפלגה המרקסיסטית בעוון מעילת כספים, דבר שהתברר כמזימה של המרקסיסטים נגדו כדי למנוע את המשך התחזקותו הפוליטית בתוך המפלגה.

הוא מת בברן, שווייץ ב-13 ביוני 1876.

[עריכה] כתביו

כתבי באקונין משקפים נאמנה את אישיותו. הם צבעוניים ומלאי חיים אך אימפולסיביים, לא מאורגנים ולא מסודרים. מתוך כתביו עולה כי העקרונות הבסיסיים המרכיבים את התנאים החיוניים לכל התפתחות אנושית, קולקטיבית או אינדיבידואלית בהיסטוריה הם:

חיות אנושית
מחשבה
מרד

לדידו של באקונין כלכלה חברתית ופרטית מתאימה למרכיב הראשון, מדע למרכיב השני וחופש למרכיב השלישי שהם שלושת המרכיבים הבסיסיים בתאוריה שלו.

באקונין הצהיר פעם שקיום האלוהים איננו עולה בקנה אחד עם אושר, כבוד, חוכמה, תחושה מוסרית וחרות האדם מאחר ואם אכן קיים אלוהים, הרי כי החוכמה והרצון האנושיים, אפילו אם הם גדולים וחזקים, מתגמדים לעומת החוכמה והרצון האלוהי.

בכתביו, הדגיש באקונין את תפקידם של הקולקטיב, ההתקוממות העממית והמרי הספונטני, ביצירת חברה חופשית נטולת מעמדות. הוא דחה כל מערכת אידאלית מרעיון האלוהים ועד כל אותוריטה חיצונית. בין אם הריבונות נובעת מרצון השליט או מהזכות להצבעה דמוקרטית. חופש האדם, לדעתו, נובע מציות לחוקי הטבע. כאשר האדם מזהה אותם ככאלה ולא עקב כפייה חיצונית, אנושית או אלוהית, קולקטיבית או אינדיבידואלית. בדרך זו בעיית החופש תיפתר, חוקי הטבע יומשגו על ידי גילויים מדעיים והידע עליהם יתפשט באופן אוניברסלי בין כל האנשים. האדם לא יוכל אלה לציית לחוקי הטבע כאשר הוא יזהה אותם כחוקים של טיבעו. על כן לדידו של באקונין הצורך לארגון פוליטי וחוקתי יעלם.

באקונין גרס כי על המהפכן להיות ללא רגשות או אינטרסים אישיים, ללא עקרונות מוסר, דת או פטריוטיזם אשר עלולים, לפי דעתו, להסיט אותו ממשימתו. מטרת משימה זו, לדעת באקונין, להשתמש בכל האמצעים הקיימים על מנת להחליף את החברה הקיימת. בעניינים פוליטיים היה זה באקונין אשר עורר את האנרכיסטים להתבונן באנשי השוליים, הלוא הם העובדים הלא מאורגנים ומאוגדים, בחברה המודרנית ולא על הפרולטריון המתועש כסוכן האמיתי של המהפכה. הוא האמין שהדחפים המהפכניים היו חזקים יותר בדרום ומזרח אירופה במיוחד איטליה, ספרד ורוסיה לעומת המדינות המתקדמות מהצפון.

ציטוט מפורסם של בקונין, בנושא זה הוא :"חירות ללא סוציאליזם היא אי צדק, ואילו סוציאליזם בלי חופש-הריהו עבדות."

רעיונותיו הפכו דומיננטיים במאה העשרים בקרב חלקים גדולים של תנועת העבודה הרדיקלית. רבים מרעיונותיו כמעט זהים למה שכונה בהמשך סינדיקליזם. באקונין השפיע על תנועות רבות של איגודים מקצועיים - במיוחד בספרד. כתביו כוללים את "אלוהים והמדינה", "הקומונה הפריסאית ורעיון המדינה" וחיבורים רבים אחרים שהשפעתם על התנועה האנרכיסטית משמעותית גם כיום.

[עריכה] באקונין ומרקס

יריבו האידיולוגי העיקרי של באקונין היה, קרל מרקס. בין היתר אפשר למצאו כמה וכמה ציטוטים של באקונין על מרקס: "יהיר, בוגדני וערמומי".

באקונין צפה שהשקפת העולם של קרל מרקס תביא בסופו של דבר לרודנות. ב־1870 אף פירסם אזהרה בזאת הלשון:

"קחו את המהפכן הקיצוני ביותר, הושיבו אותו על כס כל הרוסים והעניקו לו סמכויות דיקטטוריות, ובתוך שנה הוא יהא גרוע מן הצאר." גם מרקס עצמו לא כל-כך העריך את באקונין. מרקס ראה בבקונין טיפוס ספק שרלטן ספק מטורף, והשקפותיו היו בעיני מרקס כאבסורדיות וברבריות.