מטבעות לשון, ניבים ופתגמים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בכל תרבות בעלת שפה מפותחת דיה, נעשה שימוש במטבעות לשון, ניבים ופתגמים, שהם ביטויים מקובלים ודימויים, שמגדירים תובנות, כללי מוסר מקובלים, ומוסר השכל. לעתים נשחקים ביטויים אלה והופכים לקלישאות.
לרוב ישנו שימוש בצרור מילים קצר וממצה (כמעט תמיד, מחורז), המשלב בתוכו תוכן רב משמעות גדול, על-פני כמות קטנה של מילים.
דוגמה: "לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם". במקרה הזה מתפקדת הנמלה כיצור בעל חריצות וחשיבה נבונה לטווח ארוך (ע"פ סיקור דרך חייה בטבע).
העצל במקרה הזה, פנייתו אל הקורא (אני, אתה). וראה דרכיה וחכם, מוביל אותנו שוב אל המטאפורה שהענקנו לנמלה, ומבהיר לנו ביתר ברור את שהבנו.
לעיתים ישנם ביטויים (במיוחד כאלו המופיעים בתנ"ך) הנטבעים בעקבות אירוע היסטורי שהתרחש, כמו "משכמו ומעלה", "נחבא אל הכלים" או "הגם שאול בנביאים". לעיתים טובע אדם מסוים ביטוי והוא מאומץ כביטוי המבטא עניין בתמצתיות כמו למשל הביטוי "נקמת ילד קטן לא ברא השטן" שיצר ביאליק בשירו, או "צריבה תודעתית" שיצר הרמטכ"ל משה יעלון.
ראו גם: רשימת ביטויים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- טוביה כהן, ניבון עברי חדש, הוצאת יבנה, 1999.