מהפכת התנ"ך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מהפכת התנ"ך היא תהליך שהתרחש בציונות הדתית, בו לימוד התנ"ך כשלעצמו הפך משמעותי ביותר ולחלק אינטגרלי מסדר הלימוד בישיבות רבות. המהפכה קשורה בדרך לימוד מסוימת הנותנת דגש לפשט ומשלבת לעיתים אלמנטים מדעיים בלימוד.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
בדורות האחרונים התמעט לימוד המקרא בציבור האורתודוקסי, ונשאר רק לימוד של פרשת השבוע עם רש"י ואם לימוד תנ"ך כלשהו אז דרך המפרשים בלבד. התרחקות זו מן התנ"ך נבעה ממספר גורמים:
ראשית, מעצם טבעו של הלימוד המסורתי הוא נטה ללמוד את הכול כמקשה אחת. התורה עוברת אלינו במסורת, וממילא מה שהפרשנים אומרים הוא הוא התורה. כמו כן, מוטמעת בקרב הלומד המסורתי תחושת הביטול כלפי הראשונים ועל כן קשה לחשוב על האפשרות לפרש את המקרא עצמאית ולא דרכם. יתר על כן, הלומדים התעלמו, במיוחד בשל מפעלה העצום של נחמה ליבוביץ, שהאדיר את מעמדם של הפרשנים, מן העובדה שכמעט כל הפרשנים הקלאסיים נגשו לתנ"ך בצורה ישירה.
שנית, ישנו שוני מהותי בין העולם שבתנ"ך לעולם היהודי של ימינו ובוודאי של הגלות. התנ"ך מדבר על חיים לאומיים, מוסר חברתי, מלוכה, כיבוש, נבואה, ארץ ודברים נוספים שאינם מתיישבים עם דמות היהדות המנותקת מהפוליטיקה ומתרכזת בלימוד התורה המופשט. כך, בניגוד לעמדת ההוגים הציוניים, שהתנ"ך תאם במידה רבה את שאיפותיהם, היהדות הדתית חששה ממנו. דבר זה יצר קשר תודעתי בין החילוניות ולימוד הפשט.
בנוסף, הרצון להתגונן מפני ההתקפות של ביקורת המקרא על קדושת התנ"ך גרם לחשש מפני התקרבות כלשהי לדרכם, ועל כן למיעוט לימוד התנ"ך בכלל.
מובילי המהפכה סוברים כי זה לא הגיוני שספר היסוד של היהדות לא יילמד בבתי המדרש וטעות היא להתנתק מלימודי התנ"ך עקב עניינים היסטוריים אלו. רבים מהם רואים בכך חלק מהתהליך ההיסטורי של הגאולה, עליו מדבר הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
[עריכה] דרך הלימוד
העיקרון היסודי שעומד מאחרי המהפכה היא ההבנה כי לתנ"ך צריכה להיות השפעה על דמותו הרוחנית של כל אדם מאמין, ובפרט כאשר עם ישראל נמצא בארץ ישראל, בה נוצר התנ"ך ועליה הוא מדבר. מתוך כך נובעים מספר עקרונות:
- לחיות את התנ"ך - חלק חשוב מהלימוד הוא סיורים בארץ ועיסוק בו כחלק מעולמו הפנימי של הלומד.
- פשוטו של מקרא - לימוד התנ"ך בראש ובראשונה על ידי קריאה ישירה שלו בלא תיווך של פרשנים כלשהם. בכך האדם יכול לראות תמונה מקיפה של הכתוב וליצור מפגש עצמאי ואישי עם התנ"ך.
- השוואת התורה לדברי חז"ל - על ידי נתינת חיים עצמאיים לכתוב עצמו, עולה השאלה של היחס בין מדרשי חז"ל לפסוקים. מניחים שחז"ל בדבריהם ניסו (לפחות בחלק מן המקרים) להבין את המקראות ויש להבין מדוע אמרו את מה שאמרו.
- שילוב מחקר וראליה - אף שישנו דגש על לימוד מן התנ"ך ולא לחקור אותו, בכדי לראות את משמעותו ללומד המודרני משתמשים בממצאים מחקריים שונים. כמו כן יש שימוש במתודות מדעיות מסוימות.
אחד החידושים הבולטים של השיטה לעומת דרכם של פשטני ימי הביניים (כגון רשב"ם, ראב"ע ועוד), היא המעטת ההתמקדות בפרשנות המילה, והרחבת המבט כלפי המכלול הסיפורי, כולל התייחסות למבנים ספרותיים, הקבלות, ועוד.
[עריכה] התפשטות הגישה
מהפכת התנ"ך החלה למעשה על ידי הרב יואל בן נון עם הקמת ישיבת הר עציון בשנת תשכ"ח (1968). קודם לכן היו מעטים שעסקו בתנ"ך כחלק מרכזי מהעולם הרוחני שלהם, כמו הרב מרדכי ברויאר ופרופ' יהודה אליצור, אך הדבר החל לתפוס תאוצה ציבורית רק מתוך ישיבת הר עציון ומכללת הרצוג שהוקמה גם לצורך זה.
עם השנים רבו התלמידים והמלמדים העוסקים בתנ"ך באינטנסיביות ועם הוצאת כתב העת "מגדים", העוסק בתנ"ך, התופעה אף התרחבה. אל ימי העיון שנערכים במכללה זו נוהרים אלפי אנשים מדי קיץ, ושיעורים בשיטה זו פושטים והולכים בכל רחבי הארץ.
כיום בין מלמדי התנ"ך הבולטים השותפים למהפכה ניתן למנות, מלבד אלו שצויינו את הרב יעקב מדן, הרב אלחנן סמט, פרופ' ישראל רוזנסון, הרב אמנון בזק וד"ר יונתן גרוסמן. עיקר הלימוד בשיטה זו נמצא במכללת הרצוג שליד ישיבת הר עציון.
[עריכה] פולמוס "תנ"ך בגובה העיניים"
"רדיפת הפשט" של השיטה, אשר כללה גם פחות קבלת פרשנות חז"ל כפשט, גררה גם לעתים התייחסות אל אישי המקרא כאל אנשים רגילים, אשר להם יצרים וחטאים גם כן, גם אם אישיותם גדולה ביותר.
שיטה זו זכתה לביקורת בעיקר מרבני החרדים לאומיים. לטענת המתנגדים לשיטה ההסתכלות על התנ"ך צריכה להיות בחרדת קודש וללא התייחסות המדעית, שאינה שייכת לענייני קודש. כן נמתחת ביקורת על ההתנתקות מחז"ל, אשר לפיהם צריכים להנחות את הלומד גם ביחסו לפשט. בפרט קמה סערה סביב היחס לאישי המקרא, כאשר המתנגדים כינו את גישת בעלי השיטה החדשה "תנ"ך בגובה העיניים", ויצאו לפולמוס נרחב בנושא. מנושאי הדגל של המתנגדים ניתן למנות את הרבנים צבי ישראל טאו, שלמה אבינר, משה בלייכר, ורבנים נוספים, בעיקר מזרם "הר המור", המכונה גם "הקו".
לעומתם, רוב בעלי הגישה סוברים כי אין מדובר בהמעטת דמותם של אישי המקרא, אלא בהערכת דמותם הגדולה מתוך הבנה שהם התפתחו אליה דרך הנסיונות שיש לכל אדם בארץ.
[עריכה] לקריאה נוספת
ספרים של תומכי הגישה:
- הרב יואל בן נון, פרקי האבות, הוצאת תבונות, מכללת הרצוג.
- ד"ר ישראל רוזנסון, שפוט השופטים, הוצאת תבונות, מכללת הרצוג.
- הרב יעקב מדן, דוד ובת שבע - החטא העונש והתיקון, הוצאת תבונות, מכללת הרצוג.
- הרב יובל שרלו, האם התנ"ך 'היה'?, מגדים לג (תשס"א), עמ' 121-75.
ספרים של מתנגדי הגישה:
- הרב צבי ישראל טאו, צדיק באמונתו יחיה, על הגישה ללימוד תנ"ך
- הרב שלמה אבינר, ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה, ספריית חוה
