מבני הר הבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הר הבית נבנה מראשיתו כפלטפורמה שטוחה שנועדה לשמש תשתית למבנים המוקמים עליה. בעבר היו ממוקמים על הר הבית בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. כיום ממוקמים על הר הבית מסגד אל-אקצא, המונומנט - כיפת הסלע וכן מספר מבנים, צריחים, מדרסות ומבני הנצחה.

תוכן עניינים 1 מתקנים 1.1 דוכן הקיץ 1.2 הכוס 2 כיפות 2.1 כיפת הדקדוק 2.2 כיפת העלייה 2.3 כיפת הרוחות 2.4 כיפת השלשלת 2.5 כיפת שלמה 3 מקשתים 3.1 המקשת הצפון מערבי 3.2 המקשת הצפוני 3.3 המקשת המערבי 4 מדרסות 4.1 מדרסת אשרפיה 4.2 מדרסת אסערדיה 5 רהטים על הר הבית 5.1 רהט א סולטן סולימאן 5.2 רהט א שיח בודיר 5.3 רהט עלא א דין אל בוצירי 5.4 רהט קאסם פחה 5.5 רהט קאית באי 5.6 רהט שעלן 6 צריחים 6.1 צריח פח'ריה 6.2 צריח שער השבטים 7 שערים 7.1 שער מוכרי הכותנה 7.2 שער הרחמים 7.3 שער השבטים 7.4 שערים נוספים 8 לקריאה נוספת

[עריכה] מתקנים

[עריכה] דוכן הקיץ

דוכן הקיץ (בערבית: "מנבר א-ציף") הינו דוכן לתפילות המצוי בהר הבית. הדוכן נבנה בתקופה הממלוכית, במאה ה-14 על ידי בורהאן א-דין (1325 - 1388). המוסלמים מאמינים כי הדוכן נבנה על ידי צלאח א-דין בסוף המאה ה-12 אולם אין ראיות לכך. המבנה שופץ על ידי האמיר התורכי מומח רשיד בשנת 1843. המתקן משמש את המואזין המנחה את התפילה בימי הקיץ. מבנה הדוכן עשוי שיש והוא מורכב מגרם מדרגות המוביל למבנה כיפה הנשאת על עמודים (ככל הנראה קשת צלבנית שהובאה למקום זה). הכתובת על המשקוף היא שנת 566 ללוח השנה המוסלמי (ההיג'רה) בגימטריה - שנת 1170, שבה מאמינים שהוקם הדוכן. המתקן נמצא 30 מטרים דרומית לכניסה של כיפת הסלע.

[עריכה] הכוס

הכוס (בערבית "אל -כאס") הינו מתקן רחצה שנבנה על הר הבית בתקופה הממלוכית, בשנת 1320 על ידי האמיר הממלוכה תנכז א-נאצרי בדמות סמל משפחתו - גביע. המתקן פעיל עד ימינו. במתקן זה משתמשים המתפללים המוסלמים הבאים להר הבית על מנת לרחוץ את רגליהם לפני התפילה. צורתו של המתקן עגולה, והוא נקרא כך בשל דמיונו לכוס שתייה. המתקן נמוך מהרחבה שסביבו ומובילות אליו ארבע מדרגות. במדרגה התחתונה יש מושבי בטון המאפשרים למתפלל להשתמש במתקן ולשטוף רגליהם בהתאם למצוות האיסלאם. קוטרו של המתקן 2 מטרים. מושבי הבטון והברזים נבנו בתקופת השלטון הירדני. המתקן נמצא 37 מטרים צפונית לכניסה של מסגד אל אקצא.

[עריכה] כיפות

[עריכה] כיפת הדקדוק

כיפת הדקדוק או כיפת הוראת הדקדוק (בערבית "קובת א-נחווייה") הינו מבנה מלבני שנבנה על הר הבית בתקופה האיובית, על ידי מועט'ם עיסא, מושל דמשק, בשנת 1207 ומהווה את המדרסה האיובית היחידה שנותרה עד ימינו. המבנה שימש ומשמש כבית ספר (מדרסה) ללימוד השפה ערבית. המבנה קרוי גם "רוצאציה" (בערבית: בית העופרת) בשל כיפתו המכוסה עופרת, וכן "קובת אל-חנבליה", על שם אבן חנבל (767 - 815), מייסד כת החנבלים הקנאית. המדרסה היא מבנה מוארך מלבני ובו שלושה החדרים, שבכל אחד מקצותיו אולם ובראשו כיפה. אורכו של המבנה כ-25 מטרים, ובמרכז המבנה כניסה מקושתת. מתחת למבנה נמצא מרתף. המבנה נמצא בפינה הדרום-מערבית של המשטח הראשי של הר הבית.

[עריכה] כיפת העלייה

כיפת העלייה (בערבית "קובת אל-מעראג'") הינה מבנה שנבנה על הר הבית ככל הנראה במאה ה-12. המבנה שימש במקורו כקפלת טבילה (בפטיסטריום) ונבנה בתקופה הצלבנית בסמוך לכיפת הסלע - אשר שימש באותה תקופה ככנסייה בשם "מקדש האדון".

המבנה ניזוק בעת הכיבוש האיובי של ירושלים, ושוקם על ידי האמיר איספהא סלא עז א-דין א-זנג'ילי בשנת 1200.

על פי האמונה המוסלמית, במקום זה התפלל הנביא מוחמד לפני עלייתו השמיימה.

במקור היה המבנה כיפה על קשתות, אולם אלה נאטמו על ידי המוסלמים, שהוסיפו גומחת תפילה (מחראב) הפונה למכה. המבנה מתומן (יש לו שמונה צלעות), שרוחבו 6 מטרים.

המבנה נמצא 22 מטרים צפונית-מערבית לכיפת הסלע.

[עריכה] כיפת הרוחות

כיפת הרוחות או כיפת הלוחות (בערבית "קובת אל-ארווח" או "קובת אל- אלואח") הינה מבנה שנבנה על הר הבית בשנת 1681. מטרתו של המבנה לא ידועה והוא שימש כמבנה הנצחה. על המבנה אין כתובות ועל כן לא ידועה מטרתו.

מבנה כיפה הנישא על קשתות הנתמכות על ידי שמונה עמודים.

המבנה בנוי על סלע הר הבית - ואין לו ריצוף. משערים שהיעדר הריצוף מעיד על האמונה שהסלע עליו בנוי המבנה הוא אבן השתייה.

גובהו של המבנה 2.4 מטרים, וקטורו 4 מטרים.

המבנה נמצא 14 מטרים מערבית למקשת הצפון מערבי.

[עריכה] כיפת השלשלת

כיפת השלשלת (בערבית "קובת א סלסלה" או "מחכמת דאוד") הינה מבנה שנבנה על הר הבית בצמוד לכיפת הסלע ממזרח לו, ככל הנראה במאה השביעית, יתכן שנבנתה על ידי עבד על מלך (685- 705), בונה כיפת הסלע.

מבנה זה הינו אחד המבנים הקדומים ביותר על הר הבית ומטרתו עדיין אינה ברורה. המבנה החל את דרכו ככיפה בעלת 10 פאות כאשר בכול פאה ישנה כניסה בעלת קשת. במעגל הפנימי הוצבו שישה עמודים שתמכו בכיפה שקוטרה 13 מטר. בתקופה הצלבנית הפך המבנה לקפלה על שם "יעקב הקדוש". בתקופה הממלוכית בנה בייברס גומחת תפילה (מחרב) בצידה הדרומי ובכך הפך את המבנה לבעל 11 פאות. בתקופה העות'מאנית צופה המבנה והמיחראב בשיש.

בעבר הוצעו מספר הצעות לפשרו של המבנה כמו ששימש דגם מוקטן לצורך בניית כיפת הסלע (המבנה אומנם דומה אך העובדה שלכיפה יש 11 צלעות ולכיפת הסלע 8 פסלה את ההצעה) או ששימש כקופת אוצר לבניית כיפת הסלע (מבנים כאלה מוכרים בתחילת האסלאם אך הוכח שהמבנה מעולם לא קורה ולכן הצעה זו נפלה גם כן) אך כולן נפסלו.
המסורת המוסלמית מספרת שכיפה זו היא חלק מבית משפטו של שלמה ובה הייתה תלויה שלשלת קסומה אשר הנשבע אמת יכל לתופסה בקלות וכול הנשבע שקר לא הצליח לאחוז בה והיא ככול הנראה שיבוש של של מקום ישיבתה של הסנהדרין בתקופת בית שני (בלשכת הגזית בבית המקדש)

כאמור אין יודעים עדיין את מטרתה של הכיפה אך לפי זמן בנייתה המוקדם והעובדה כי נבנתה במרכז הגאומטרי של הר הבית ברור כי מדובר בהנצחה של מסורת קדומה מאוד

[עריכה] כיפת שלמה

כיפת שלמה (בערבית "קובת סולימאן", "קובת א - צחרא א-זעירא" או "קובת יעקוב") הינה מבנה שנבנה על הר הבית ככל הנראה במאה ה-12 (ייתכן שנבנה על ידי הצלבנים).

על פי האמונה המוסלמית במקום זה התפלל שלמה המלך לאחר שסיים לבנות את בית המקדש הראשון.

מריצפת המבנה בולט סלע הקרוי "א-צחרא א - זעירא" - האבן הקטנה - שבר מהסלע הגדול. על פי אמונת המוסלמים נטלו בני ישראל אבן זו (חלק מאבן השתיה) לבבל בצאתם לגלות, ועם שובם החזירו אותה. במקור היה המבנה כיפה על קשתות, הנשיאות על שמונה עמודים (מבנה מתומן), אולם אלה נאטמו על ידי המוסלמים, בתקופה הממלוכית או העותמנית. קוטרו של המבנה כ- 5 מטרים. המבנה נמצא צפונית לכיפת הסלע, כ-40 מטרים דרומית לשער האפל.

[עריכה] מקשתים

בהר הבית שמונה מקשתים (בערבית: "קנאטיר" = קשתות או "מאואזין" = מאזניים) - מבנים הכוללים שלוש או ארבע קשתות, המוצבים בראש גרמי המדרגות המובילים ממשטח הר הבית למשטח המוגבה של כיפת הסלע מקור שם המקשתים "מאואזין" נובע מהאמונה המוסלמית שביום הדין לאחר שכול הצדיקים יגיעו להר הבית (על פי המסורת כל הרשעים יפלו עוד קודם לקדרון בטרם יספיקו לעבור בשער הרחמים) יתלו מהקשתות מאזנים אשר ישקלו את מעשיו הטובים של כל צדיק כדי שינתן לו גמולו.

[עריכה] המקשת הצפון מערבי

מקשת זה נבנה בשנת 1337 בתקופה הממלוכית. מקשת זה מורכב מארבעה קשתות הנתמכות במרכזן בשלושה עמודים קדומים יותר שלראשיהם כותרות קורינטיות.

[עריכה] המקשת הצפוני

מקשת זה נבנה בשנת 1321 בתקופה הממלוכית. הוא מורכב משלוש קשתות הנתמכות על שתי עמודי שייש ביזנטיים.

[עריכה] המקשת המערבי

מקשת זה נמצא כ- 15 מטרים מערבית לכיפת הסלע. מקשת זה הינו ייחודי בין המקשתים. בעוד שייתר המקשתים נמצאים על קצהו של המשטח הראשי של הר הבית, מקשת זה נמצא בתוך המשטח, והמדרגות המובילות אליו חודרות לשטח המשטח.

[עריכה] מדרסות

[עריכה] מדרסת אשרפיה

מדרסת אשרפיה הינה בית ספר ללימודי דת איסלמיים. המדרסה נבנתה בשנת 1482 וקרוייה על שמו של הסולטן הממלוכי אשרף קאית ביי.
כיום עיקר פעולתה של המדרסה הוא בשחזור כתבים מוסלמים עתיקים אשר כתובים בערבית ופרסית
הכניסה אל המדרסה היא מתוך מתחם הר הבית אך חלק מחדריה מצויים מחוץ למתחם ובהם אפשר למצוא קברים של כמה שייח'ים ואצילים (הקבורה בתוך המתחם עצמו אסורה)

[עריכה] מדרסת אסערדיה

מדרסת אסערדיה הינה בית ספר ללימודי האיסלם שנבנתה בשנת 1359 (בתקופה הממלוכית). מבנה זה ייחודי בכך שניתנה חשיבות רבה לאולם התפילה בו - גומחת התפילה (ה"מחרב") בולט מחזית הבניין על מנת להדגיש את כיוון התפילה ואת מיקום אולם התפילה במבנה. הקשתות בקומה התחתונה נאטמו בתקופה מאוחרת יותר.

[עריכה] רהטים על הר הבית

[עריכה] רהט א סולטן סולימאן

[עריכה] רהט א שיח בודיר

[עריכה] רהט עלא א דין אל בוצירי

[עריכה] רהט קאסם פחה

[עריכה] רהט קאית באי

[עריכה] רהט שעלן

[עריכה] צריחים

[עריכה] צריח פח'ריה

צריח פח'ריה הינו צריח לקריאה לתפילה שנבנה על הר הבית בשנת 1345 (התקופה הממלוכית). הצריח ממוקם מעל מדרסת פח'ריה והוא בנוי כמגדל מרובע ולו ארבע קומות (שלוש קומות ביניים וקומת מרפסת) בראשו כיפה דמויית בצל מנחושת ומעליה סהר מוסלמי.

[עריכה] צריח שער השבטים

צריח שער השבטים או צריח ישראל (בערבית: "מנארת אישראיל") הינו צריח לקריאה לתפילה שנבנה על הר הבית בין השנים 1367 - 1368 (התקופה הממלוכית) על יסודותיו של צריח קדום יותר. הצריח נבנה על ידי האמרי סיף א- דין קטלובע'אה. הצריח ניזוק ברעידת אדמה בשנת 1937 ותוקן על ידי המועצה המוסלמית העליונה.

הצריח דומה למבנה הצריח במצודת העיר ירושלים, אולם הדבר יוצא דופן בבנייה הממלוכית אשר אופיינה בצריחי תפילה מרובעית ולא מעוגלים (צריחי תפילה מעוגלים איפיינו את הבנייה העותומנית). מבנה הצריח מעוגל, ובבסיסו פרמידה ה"מחברת" את המבנה למבנה המרובע שתחתיו. במבנה חמש קומות ומדרגות לוליניות מובילות למרפסת המואזין שבראשו של הצריח. המרפסת מקורה ומעליה כיפה.

הצריח קרוי על שם שבטי ישראלי, שלפי המסורת המוסלמית יצאו דרך השער שבקירבתו לאחר תפילה בבית המקדש. לפי סברה אחרת, הצריח קרוי על שם בריכת ישראל הסמוכה.

הצריח נמצא 57 מטרים מערבית לשער השבטים.

[עריכה] שערים

[עריכה] שער מוכרי הכותנה

שער מוכרי הכותנה, שער סוחרי הכותנה או שער הכותנאים (בערבית: "באב אל קטאנין") נבנה בין השנים 1336 - 1337 על ידי תנכיז מושל דמשק בתקופה הממולכית (תקופת הסולטן אבן קלאון.

השער בנוי במבנה אבלק- שילוב של אבנים אדומות וצהובות וכן שחורות ולבנות, כאשר בראשו "עיטור נטיפות".

במקורו, היה השער בעל חזית כפולה, אך רק החזית הפונה מערבית, לשוק השתמרה.

השער נמצא כ-240 מטרים צפונית לקצה הדרום מערבי של הכותל המערבי והנו הקרוב ביותר לכיפת הסלע.

שוק מוכרי הכותנה (סוק אל-קטאנין) נבנה אף הוא על ידי תנכיז, ושימש מבואה ראשית להר הבית.

[עריכה] שער הרחמים

ערך מורחב – שער הרחמים

השער ממוקם בצידה המזרחי של ירושלים ונבנה עוד במאה ה-7 דהיינו לפני ביאת הטורקים לעיר. באזור נמצאו גם שרידי שער מתקופת בית שני. השער מורכב משני פתחים חסומים, האחד "שער התשובה" והשני "שער הרחמים". ע"פ המסורת הנוצרית, בשער זה עבר ישו ועל כן הוא נקרא בפיהם "שער הזהב". ע"פ המסורת היהודית, בשער זה יעבור המשיח ויביא את הגאולה הסולטאן סולימאן הראשון, ששמע על מסורת זו, החליט למנוע את ביאת משיח היהודים על-ידי חסימת השער, ועל ידי הקמת בית קברות מוסלמי גדול מולו, שכן אליהו, הנלווה למשיח, הוא כהן, ולכהנים אסור לעבור בתחום בית קברות.

כיום נמצא במבנה השער בית תפילה ולימוד מוסלמי. הכניסה למבנה השער היא דרך הר הבית בלבד.

[עריכה] שער השבטים

שער השבטים (בערבית: באב אלאסבאט) נמצא בפינה הצפון-מזרחית של הר הבית. השער נמצא בסמוך לשער האריות, שאף הוא נקרא בשם זה בעבר.

יתכן אף ששם זה מעיד על שימוש של שער זה לעלייתם של יהודים להר הבית, דבר המשתקף אף בשמם של "בריכת ישראל" ו"צריח בני ישראל" הסמוכים.

דרך שער זה, פרצו הצנחנים אל הר הבית, ומשם לכותל, במלחמת ששת הימים.

[עריכה] שערים נוספים

השער האפל, שער הברזל, שער המרחץ, שער המשגיח, שער הסליחה, שער השלשלת, שער ע'וונאמה

[עריכה] לקריאה נוספת

• דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, כתר הוצאה לאור, 1996.
• ברוך ספיר, הר הבית, נופים ואתרים, משרד הביטחון - הוצאה לאור, 1973.
• ירושלים וכל נתיבותיה, יד בן צבי - הוצאה לאור, 1996