מאיה (מיתולוגיה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאיה (Maia), במיתולוגיה היוונית היא הבכירה שבפליאדות, שבע בנות אטלס ופלאיונה (Pleione). היא ואחיותיה, שנולדו בהר קילנה (Cyllene) שבארקדיה, נקראות לעתים אלות ההר. מאיה הייתה המבוגרת שבהן, היפה מביניהן והביישנית ביותר. היא גם אלת השדות.
במערה שבקילנה הרתה מאיה לזאוס וילדה את האל הרמס. סיפור המעשה מגולל בהימנון ההומרי להרמס.
לאחר הלידה עטפה מאיה את התינוק בשמיכות ונשכבה לישון. העולל, שהתפתח במהירות, זחל אל תסאליה, ועם רדת הלילה של יומו הראשון גנב את בקרו של אפולון והמציא את הלירה (כלי נגינה). מאיה סרבה להאמין לאפולו כי בנה הוא הגנב, אך זאוס קיבל את דבריו. לבסוף החליף אפולו את הבקר בכלי הנגינה.
מאיה גידלה גם את התינוק אקראס (Akras) כדי להגן עליו מפני הרה, אשר הפכה את אמו קליסטו לדובה.
מקבילתה הרומאית היא מאיה מאייסטאס (Maia Maiestas), הנקראת גם פאונה (Fauna), האלה הטובה (Bona Dea) ו-אופס (Ops). האלה מאיה הרומאית היא אלת האביב והפריון, על שמה נקרא חודש מאי, שהימים הראשון והחמישה-עשר בו הוקדשו לה. מאיה נקשרה גם לאל וולקן, ובראשון בחודש הקריב כהן וולקן לכבודה חזירה הרה, קורבן הראוי לאלת אדמה כמו "האלה הטובה". האלה מאיה הייתה אלת נשים בלבד, וגברים לא הורשו להיכנס למקום הפולחן שלה.
