לוקס פוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוקס פוס (נולד כלוקס פוקס, ב-15 באוגוסט 1922 בברלין, גרמניה) הוא מלחין ומנצח אמריקאי. הוא למד אצל יוליוס גולדשטיין.
בשנת 1933 עבר לפריז, שם למד פסנתר אצל לאזאר לוי, קומפוזיציה אצל נואל גאלון, תזמור אצל פליקס וולפס וחליל אצל לואי מואיז. בשנת 1937 עבר לארצות הברית ולמד במכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה, אצל סרגיי קוסביצקי במרכז המוזיקה ברקשייר (כיום טנגלווד) בעונות הקיץ משנת 1939 עד 1943 וכן, כסטודנט מיוחד, קומפוזיציה אצל פאול הינדמית באוניברסיטת ייל מ-1939 עד 1940.
פוס התמנה לפרופסור למוזיקה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס בשנת 1953, במקום ארנולד שנברג. בתקופת עבודתו שם ייסד את הרכב האילתור הקאמרי. הוא הקים את המרכז לאמנויות היצירה והביצוע בשנת 1963 כשעבד באוניברסיטת באפאלו. הוא מכהן כפרופסור למוזיקה, תאוריה וקומפוזיציה באוניברסיטת בוסטון מאז 1991.
יצירותיו כוללות "וריאציות בארוק", "מחזור זמן" (1960), "שלוש עשרה דרכים להביט בשחרור" (1978), Echoi משנת 1963, "קונצרט רנסנס" (1990). יצירותיו המוקדמות נכתבו בסגנון נאו-קלאסי, כשהחל להשתמש באילתור מבוקר ובנהלים מקריים בטכניקת שנים עשר הטונים וסריאליות, בעוד שיצירותיו המאוחרות הן רב-סגנוניות.
הוא נמנה עם אסכולת בוסטון, יחד עם ארתור ברגר, אירווין פיין, אלכסי הייף, הרולד שפירא וקלאודיו שפיס.
