לוי יצחק בנדר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ר' לוי יצחק בנדר (1896-1989) ממנהיגי חסידות ברסלב ובעל ההשפעה הבולט ביותר בחסידות ברסלב במאה האחרונה. תלמידו של הרב אברהם חזן מחסידי ברסלב, הידוע בכינויו "ר' אברהם בן רבי נחמן". נולד בעיירה גרודזיסק שבפולין. בגיל 17 התקרב לחסידות ברסלב, ומאז היתה עבורו לדרך חיים ופעל רבות להפיצה.
בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה חצה את הגבול מפולין לרוסיה והעתיק את מגוריו לעיר אומן שבאוקראינה, מקום קברו של רבי נחמן מברסלב ומרכז חסידות ברסלב בימים ההם.
בזמן השלטון הקומוניסטי נאסר ע"י השלטונות בשל פעילות דתית להפצת היהדות ונידון למוות. גזר הדין הומתק ברגע האחרון, ולבסוף אף שוחרר ממאסר לחלוטין.
בפרוץ מלחמת העולם השניה עם פלישתם של הנאצים לאוקראינה, נמלט מהעיר אומן ונדד בין הרפובליקות של ברית המועצות. לאחר המלחמה שהה במחנות העקורים בגרמניה ושם שימש כדיין ומורה הוראה לפליטים שהתקבצו שם.
בשנת 1949 עלה לארץ ישראל והתיישב בעיר ירושלים, והקים מחדש את תנועת חסידות ברסלב שהיתה במצב התפוררות, בארץ ישראל.
נודע כמעביר המסורת הותיקה של חסידות ברסלב שלפני מלחמת העולם השניה. רובם המכריע של חסידי ברסלב בארץ ישראל ובעולם קיבלו את סמכותו.
לאחר מותו נאספו שיעוריו הרבים והודפסו בין היתר בספרים "נועם שיח" "דיבורי אמונה" "שיח שרפי קודש" ועוד.
