לוגותרפיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוגותרפיה (יוונית: לוגוס = רעיון, מאמר, תרפיה = לרפא) הינה "האסכולה הוינאית השלישית של הפסיכותרפיה", שפותחה על ידי הנוירולוג והפסיכיאטר ויקטור פראנקל.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם וסיווג השיטה
שמה של תורת הלוגו-תרפיה, נגזר מהמילים היווניות "לוגוס" ו"תרפיה", שמשמעותן רעיון וריפוי, כלומר טיפול באמצעות מאמר/רעיון/אידיאה. זהו סוג של ניתוח אקזיסטנציאליסטי שמתמקד ב"שאיפה למשמעות", בניגוד לדוקטרינה של זיגמונד פרויד על "שאיפה להנאה ועקרון העונג" או ב"שאיפה לכוח ומעמד חברתי" של ניטשה שאלפרד אדלר אימץ בפסיכולוגיה האינדיבדואלית שלו.
נהוג לסווג את פראנקל כאחד אבות האסכולה של גישה ההומנית-אקזיסטנציאלית, לעומת הגישות האחרות בפסיכולוגיה: הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית והגישה הקונסטרוקטיביסטית-נרטיבית. הוא מבקש להאניש הן את הפסיכואנליזה והן את הביהביוריזם, ולא לערטל את האדם במקום שהוא אותנטי בו. בכמה מקומות הוא קובע שכדי שפסיכולוגיה תהיה ראויה לשמה, עליה להתייחס לא רק לפסיכה אלא גם ללוגוס. [1]
[עריכה] מהות הלוגותרפיה
על פי תפיסתו של פראנקל - שפותחה לאחר שנכלא במחנה השמדה בתקופת השואה - הדחף העמוק ביותר של האדם, או יותר נכון הרצון העמוק ביותר, הוא שאיפה למשמעות והבנה של חייו והעולם שבו הוא נמצא, והבנה זו היא היא הכוח שיכול לעזור לו להתמודד עם סבל ומצוקה קשים ככל שיהיו. פראנקל טוען שהאדם המודרני שיש בידו את האמצעים, אך איבד את התכלית, סובל מתחושת עקרות וחוסר משמעות שהוא מכנה בשם "ריק קיומי", שהסימפטום הראשי שלה הוא שעמום. תחושה שבאה לידי ביטוי לפי פרנקל במשולש של דיכאון, תוקפנות, והתמכרות. אותו ריק קיומי גורם לרוב הצרות הרוחניות והבעיות הנפשיות. אליבא פרנקל ברגע שהאדם ימלא לעצמו את הריק הפנימי שלו, וימצא משמעות לחייו בדבר שמחוצה לו, אליו יוכל להתכוון, ושלקראתו יוכל לחתור, ובו יוכל לשכוח את עצמו, הדבר יגלה את הוויתו האנושית האמיתית, ורוב הנוירוזות והבעיות שליוו אותו יפתרו. (שם עמ' 37)
פראנקל ראה את התסכול של חוסר המשמעות כנאורוזה של העידן החדש שיצרו שקיעת המסורות והדת. לדידו הנהיה של האנושות אחר הטוטאלריזם - שבו אחרים אומרים לאדם מה לעשות, או אחר הקונפורמיזם - שבו האדם עושה כפי שאחרים עושים, נובעת מאי יכולת היחיד למצוא משמעות יחודית ואישית. ברדיפת האדם אחרי עקרון העונג והמין, הכוח ונגזרותיו כממון והפיכתו למטרה, הוא ראה ניסיון של האדם למצוא מפלט לתסכולו הקיומי האישי. הוא האשים את החינוך הרדוקציונסטי שרואה באדם חפץ גשמי, ומנתח אותו אופן קר, כדבר שתורם לבעיית חוסר המשמעות, עד כדי כך שהוא מצטט את דבריו של וילאם אירוין תומפסון "שבני אדם שנדמה להם שקיומם הצטמצם לקיום של שולחנות וכסאות - מתאבדים". הוא סבר שהחינוך צריך להשתכלל באופן כזה, שיכוון את הלומד למצוא משמעויות יחודיות במצבים יחודיים באמצעות פיתוח המצפון. מבחינתו צריך לשלב בטיפול של הלוגותרפיה אנשי מקצוע נוספים שאינם פסיכיאטרים ופסיכולוגיים כמו עובדים סוציאלים ואנשי דת שיכולים לתת כיוונים של משמעות קיום לאדם הנזקק לכך.
[עריכה] יסודות השיטה
פראנקל קובע (שם, עמ' 9) את שלושת היסודות העיקריים של שיטתו:
- חירות הרצון - החירות של האדם לנקוט עמדה חופשית לגבי חייו, בשל יכולתו היחודית של האדם להינתקות-מעצמו ולרפלקציה עצמית, תפיסה המתנגדת לפאן-דטרמניזם ולניהליזם המודרני הרואה באדם "מחשב ביולוגי" משוכלל. [2]. בשל אותה חירות מחשבה האדם יכול לייחס לחייו משמעות ללא שיהיה מוגבל בכך.
- השאיפה למשמעות - באדם הפתוח אל העולם בניגוד לבעלי חיים, יש נטייה מולדת ליצירה וערכים ויש לו רצון למצוא משמעות לחייו. לדידו האדם הוא בעל חיוניות, עוצמה וכוח השרדות כל זמן שיש לו אידאה מוצקה שנותנת לחייו משמעות.
- משמעות החיים - יש לחיים מעצם היותם משמעות פנימית, אף במצבים הנוראים והקשים ביותר. משמעות שהאדם עצמו צריך למצוא ולא להמציא. אף שאפשר למצוא משמעויות אוניברסליות כלליות, הוא סובר שאין מספר משמעויות בודדות, אלא עשרות אלפי משמעויות, שכל אחת יחודית לכל מצב או זמן בחייו של האדם המיוחד. את משמעויות החיים הוא מסווג לשלושה תחומים. ערכים יצירתיים, שבהם האדם מוצא משמעות במה שהוא נותן לעולם, ערכים חוייתים שבהם האדם מוצא משמעות במה שהוא נוטל מהעולם, וערכים התייחסותיים, שבהם האדם מוצא משמעות באופן ההתייחסות שלו אל מצבו בעולם, ובמיוחד בתחום של השילוש הטרגי של האדם, אשם, סבל ומוות, שאין אדם שיכול להמלט מהם. [3].
[עריכה] טכניקות
הטכניקות התרפויוטות המרכזיות של שיטה זו הם דה-רפלקסיה והתכוונות פרדוקסלית.
[עריכה] דה-רפלקסיה
בטכניקת הדה-רפלקסיה מסיטים את מבטו של האדם מהחיטוט העצמי הכפייתי, למשמעות ויצירה חיצונית. כיוון שהקדשת תשומת לב רבה מדי לתהליכים ספונטניים בולמת אותם. ומכיוון שהפיכת אמצעי למטרה, מרחיקה את האדם מהגשמת האמצעי. טכניקה זו יעילה לטיפול בבעיות שנובעות מהתכוונות והשתקעות יתר כמו למשל בסכיזופרניה ובבעיות מיניות כמו קרירות מינית ואימפוטנציה. טכניקה זו מתבססת על יכולתו של האדם להתעלות מעל עצמו. [4] [4]
לשם המחשה לנערה שסבלה מסכיזופרניה וביקשה לחטט בנפשה ולחקור את בעיותיה הוצע כאלטרנטיבה למצוא איזו תכלית חיצונית לקיומה ולהפנות את המבט החוצה. לאדם שסבל מאין אונות בשל שאיפתו הנואשת לשלמות מינית, הוצע להתמקד באהבה ובנתינת עצמו במקום נתינת שיא מיני, כך שהתענוג יהיה פועל יוצא מיחסו ולא כמטרה בפני עצמה. [5]
[עריכה] התכוונות פרדוקסלית
ההתכוונות הפרדוקסלית נחשבת לטכניקה חשובה של השיטה. בטכניקה זו ממקדים את תשומת ליבו של המטופל, בניסיון מכוון לחתור לדבר שמפחיד אותו בהקצנה ובהגזמה, בכדי לשבור את מעגל הקסמים שמזין את עצמו. רצוי לשלב בטכניקה זו הומור, שמעלה באור מגוחך את הפוביה. טכניקה זו שמטרתה לפגוע בחרדת הצפיה ובמנגנון של בריחה מהפחד, טובה לטיפול בבעיות של אובססיות ופוביות. טכניקה זו מתבססת על יכולתו של האדם להתנתק מעל עצמו. [6] [6]
לשם המחשה לאדם שסבל מפחד קהל והרבה להזיע בשל כך, הוצע להתאמץ להזיע עד שיוכל להטביע את כל הקהל בזיעתו. לאדם אחר שסבל מהתקפי חרדה כאשר יצא מפתח ביתו בשל החשש שיקבל התקף לב, לאחר שהוברר שליבו תקין, הומלץ שיצא לרחוב וינסה באופן יזום לקבל התקף לב נהדר שיתלווה אליו גם שבץ. [7]
[עריכה] ביקורת
מבקריה של אסכולה זו, טענו שהטכניקות שלה אף שהן מוצלחות וקצרות מועד הינן שטחיות, לא יורדות לחקר השורשים הפתלוגיים שנמצאים ברבדים עמוקים יותר, ולא פותרות את הקונפליקט שמתחת לפני השטח. ואף אם מרפאים סימפטום מסוים, בגלל שהרובד הפנימי לא נחשף, עלול להווצר סימפטום אחר.
על אף הביקורת, בארצות הברית שם ישנו פלורליזם בתחומים רבים, וניתן מקום לשיטות השונות, ללוגותרפיה יש מעמד של שיטה טיפולית לכל דבר ועניין, וישנם פסיכולוגים המתמחים בשיטה הזו. לעומת זאת בישראל התקבלה שיטתו של פראנקל בזלזול, אף שהובעה ב-14 כרכים עבי כרס בגרמנית, ונחשבה כתאוריה ספרותית ולא מקצועית-טיפולית, בין היתר בשל השליטה החזקה של הזרם הפסיכואנלטיקאי בישראל. יש הטוענים שיחס זה נובע בשל הפתיחות ששיטה זו מפגינה כלפי האלוהות, והמשמעות העליונה של ההויה, שבגללה בחברה הדתית והחרדית זכתה למעמד של כבוד.
עם זאת בעידן הפוסט מודרני, שבו ירד קרנה של הפסיכואנליזה, ושיטות מזרמים שונים כמו הטיפול המשפחתי נכנסו גם לזרם הפסיכואנלטיקאי, פסיכולוגים מהזרמים השונים, אינם יכולים להמלט במהלך הטיפול מעיסוק בשאלות שעוסקת בהן הלוגותרפיה כמו משמעות החיים.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- ויקטור פראנקל, האדם מחפש משמעות, הוצאת דביר, 1981
- ויקטור פראנקל, האל הלא מודע: הפסיכותרפיה והתאולוגיה, הוצאת דביר, 1979
- ויקטור פראנקל, הזעקה הלא-נשמעת למשמעות: הפסיכותרפיה וההומניזם, הוצאת דביר, 1982
- ויקטור פראנקל, השאיפה למשמעות, הוצאת דביר, 1985
- גוטמן דוד, לוגותרפיה למטפל, דיונון, 240 ע'
- ד. חמיאל, לוגותרפיה בשולי הפסיכותרפיה: סקירה עדכנית, 1994
