לואי פיליפ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואי פיליפ (6 באוקטובר 1773 - 26 באוגוסט 1850), מלך צרפת מבית אורליאן, בין השנים 1830 ל-1848. תקופת שלטונו קרויה המונרכיה של יולי, והינה תקופת ביניים בין הרסטורציה של מלכי בית בורבון שהתרחשה לאחר תקופתו של נפוליון בונפרטה, ובין הרפובליקה השנייה, והדיקטטורה של נפוליון השלישי.
תוכן עניינים |
[עריכה] בטרם העלייה לשילטון
לואי פיליפ נולד לדוכס אורליאן, לואי פיליפ ז'וז'ף, אשר כונה "Philippe Égalité" (פיליפ "שוויון"), וזאת בשל העמדה שנקט בעת המהפכה הצרפתית למרות היותו צאצא ישיר למלך לואי ה-13.
בזמן המהפכה, ובתקופה הנפוליאונית שלאחריה, שהה לואי פיליפ מחוץ לגבולות צרפת, ובמיוחד בארצות הברית. לואי פיליפ גר במשך ארבע שנים בפילדלפיה, ואחותו אף נישאה שם לאזרח אמריקני.
בשנת 1809 נישא לנסיכה מרי אמלי דה בורבון סיסילי, בתו של פרדיננד מלך סיציליה. לזוג נולדו עשרה ילדים.
לאחר נפילתו של נפוליון, שב לואי פיליפ לגור בצרפת, מתוך "אהדה לתושביה המשוחררים של צרפת". במשטר הבורבוני הכושל, של בן דודו, לואי ה-18, ולאחר מכן של שארל העשירי, גברה האהדה ללואי פיליפ בקרב העם.
[עריכה] העלייה לשלטון
בחודש יולי 1830 הדיח ההמון הפריסאי את מלך בורבון הכושל, שארל העשירי. בתחילה ניסה שארל להמליך את נכדו (נער זה יבלה את ימיו כשהוא "הטוען לכתר מבית בורבון" ומכנה עצמו "אנרי החמישי". תומכיו נקראו לימים "לגיטימיסטים"). נסיון זה לא צלח, ולואי פיליפ, שהיה ידוע כאדם מתון ובעל נטייה רפובליקנית לעומת בני בורבון אשר "לא שכחו דבר, ולא למדו דבר", הוכרז על ידי הממשלה החדשה, נציגת המעמד הבינוני, כמלך. אירוע זה ידוע בדברי הימים כמהפכת יולי 1830. על אף שלאחר המהפכה נותר המשטר בצרפת מונרכיה, רבים הרואים במהפכה זו משום מעבר בין "המשטר הישן" (ancien regime) משטרו של בית בורבון, ובין צורה מרוככת יותר של מונרכיה המכונה המונרכיה של יולי.
פיליפ היה באופן מוצהר שונה מקודמיו הבורבונים. הוא לא שאף למלוכה אבסולוטית, ואף לא קרא לעצמו "מלך צרפת" כי אם "לואי פיליפ, מלכם של הצרפתים, בחסדו של האל, וברצון העם". לא היה זה שינוי סמאנטי, כי אם צעד קדימה בדרך מן המלוכה האבסולוטית של בית בורבון (אף בגרסתה המרוככת בתקופת הרסטורציה), אל עבר משטר מתקדם, המבוסס על הסכמה עממית. סגנון המלוכה של לואי פיליפ היה מאופק, ולא היה בו את הראוותנות של קודמיו, אשר הייתה בבסיס נפילתם. בסיס כוחו היה במעמד הבינוני, אשר אהב אותו וכינה אותו "המלך האזרח". עם זאת, לא היו חסרים בצרפת גורמים שדרשו לצעוד את הצעדים הנוספים, ולקבל את החירות, האחווה והשוויון, מהם טעמו בתקופת המהפכה ובתקופת נפוליון.
הממשלה החדשה עמדה כנגד גורמים מהפכניים, רפובליקניים ואף סוציאליסטים. ראויות לציון התקוממות פועלי תעשיית המשי בעיר ליון ב1831 אשר דוכאה ביד רמה, וניפצה את התקוות כי הממשל החדש יהיה אף מתקדם מבחינה סוציאלית, והתקוממות שיזם המהפכן אוגיסט בלנקי ב-1839, אשר דוכאה לאחר שכבר נכבש בית העירייה על ידי ההמון, והוכרזה רפובליקה. בתקופתו של לואי פיליפ גדלו פערי ההכנסות והפערים החברתיים. הממשל של המונרכיה של יולי, אשר התבסס על תמיכתו של המעמד הבינוני, לא הצליח להעלות את רמת החיים של המעמדות הנמוכים, ואלה צברו טינה כלפיו.
בשנת 1832 השיא לואי פיליפ את בתו לואיז מרי תרז שרלוט איזבל למלך לאופולד הראשון והיא הייתה למלכתה הראשונה של בלגיה.
[עריכה] הוויתור על המלוכה
שנת 1848 הביאה עמה מהפכות בכל יבשת אירופה. צרפת, אשר תמיד הובילה בשינויים חוקתיים, לא השתהתה מאחורי הגל אשר איים להכרית את המונרכיות הותיקות מפלרמו ועד וינה.
כאשר ביטלה הממשלה נשף שנועד לחגוג את הישגיה של האופוזיציה בבחירות ב-22 בפברואר, יצאו התושבים והפגינו ברחובות. אירוע זה הידרדר לכדי התקוממות עממית. עד מהרה איבדה הממשלה שליטה בהמון, והחלה יורה על המפגינים. כעבור יומיים, ב-24 בפברואר 1848, כאשר פנה המשמר הלאומי כנגד המלך, נאלץ המלך להודיע על ויתור על כיסאו. בתחילה ניסה להעביר את השלטון לנכדו (בנו של בנו הבכור פרדיננד שנהרג בתאונה מספר שנים לפני כן). לאחר שראה כי העם פונה נגדו, וחשש מגורלו של לואי ה-16, התחפש לאדם פשוט, ונמלט מפריס במונית כשהוא מכנה עצמו "מר סמית'". כך הצליח להגיע לאנגליה.
בתחילה היה בדעת האספה הלאומית להכריז על נכדו של לואי פיליפ כמלך, אך מחשבה נוספת הביאה אותם להכריז על רפובליקה ועל דיפון דה ל'אור כנשיא. היה זה סופה של "המונרכיה של יולי" ותחילת הרפובליקה השניה.
לואי פיליפ חי באנגליה למשך שנתיים נוספות. הוא טמון בצרפת, ב"שאפל רויאל", אחוזת קבר שנבנתה למשפחתו בעיר דרו, צרפת.
[עריכה] התנגשות הטוענים לכתר
לאחר מותו של לואי פיליפ, נותרו שני טוענים לכתר "מלך צרפת". "אנרי החמישי", נכדו של שארל העשירי לבית בורבון, המכונה אף רוזן שמבור, ונכדו של לואי פיליפ, הרוזן מפריז. לאחר נפילת הקיסרות השנייה בשנת 1870 הציעה האספה הלאומית את הכתר לרוזן שמבור, ומכיוון שזה היה חסר ילדים, סוכם בין המלוכנים כי כתרו יעבור לאחר מותו אל רוזן פריז, נציג בית אורליאן, וכך תיפתר המחלוקת בין שני בתי המלוכה המתחרים. אך להפתעת המלוכנים סירב שמבור לקבל את המלוכה אלא אם כן תזנח צרפת את דגל הטריקולור, ותחליפו בדגלה של צרפת שלפני המהפכה. תנאי זה לא התקבל על דעת האספה הלאומית, וסוכם על הקמת הרפובליקה השלישית כרפובליקה זמנית עד למותו של שמבור, שאז יוכל הרוזן מפריז לקבל את המלוכה, מבלי להעלות תנאים מסוג זה. אך לאחר מותו של שמבור, בשנת 1883 הייתה כבר הרפובליקה מבוססת, והעם סירב להחליפה במלוכה.
כיום רואים המלוכנים שנותרו בצרפת את צאצאיו של לואי פיליפ, השומרים על התואר "רוזן פריז" כטוענים הלגיטימיים לכתר. מיעוט מקרב המונרכיסטים סבור כי אחד מצאצאי בורבון שנותרו בחיים, אזרח ספרדי בשם דון לואיס אלפונסו דה בורבון, המכונה הדוכס מאנז'ו, הינו הראוי לשאת את התואר "הטוען לכתר". שני הצדדים אף נאבקו בבתי המשפט של הרפובליקה, כאשר לאחרונה טען הרוזן מפריז כי יריבו מבורבון אינו ראוי לשאת את התואר המלכותי "דוכס". בתי המשפט דחו את התביעה.
