לואי השמונה עשר מלך צרפת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואי השמונה עשר (17 בנובמבר 1755 - 16 בספטמבר 1824), מלך צרפת מ-1814 עד מותו ב-1824, על אף שלפי הצהרתו החזיק בשלטון החל משנת 1795. מלכותו פסקה לתקופה קצרה בשנת 1815 בעקבות חזרתו של נפוליאון לצרפת בתקופת מאה הימים. היה נצר לשושלת בורבון ונולד בארמון ורסאי שבמדרום לפריז.
[עריכה] חייו המוקדמים
לואי סטאניסלאס סאוייר, נולד בשנת 1755 כבנו הרביעי של יורש העצר הצרפתי לואי, בנו של המלך לואי החמישה עשר וקיבל עם לידתו את התואר "רוזן פרובנס". לאחר מותו של אביו ומאוחר יותר של סבו המלך, עלה אחיו של לואי לואי השישה עשר לכס המלוכה בצרפת, מה שהעניק ללואי את התואר "מסייה", המציין את היותו אחיו המבוגר ביותר של המלך המכהן. בעקבות מותם של שני אחיו הגדולים, הפך לואי ליורש העצר הצרפתי, אולם, לאחר לידתם של שני בניו של המלך לואי השישה עשר, הוא הפך למעשה להיות שלישי בתור למלוכה.
במהלך המאורעות אשר הובילו לפרוץ המהפכה הצרפתית, נקט לואי בעמדה ליברלית והביע התנגדות לשלטונו של אחיו, אולם הקיצוניות הגוברת של המהפכנים הוסבה במהרה גם כלפיו בהיותו שייך לבית המלוכה. בשנת 1791 ברח לואי מהמדינה, באותו הזמן בו נכשל אחיו המלך בנסיון בריחתו. הוא נמלט למדינת וסטפליה וחי שם בעוד אחיו מוצא להורג בגיליוטינה בשנת 1793. עם מותו של אחיו הכריז לואי על היותו העוצר של אחיינו לואי השבעה עשר, מלכה החדש של צרפת, אשר היה ילד ולמעשה מעולם לא שלט במדינה. כשהמלך בן העשר מת בכלאו ב-8 ביוני 1795, הוא הכריז על היותו מלך צרפת החדש ושינה את שמו ללואי השמונה עשר. בהצהרת ורונה, הכריז לואי על דחייתו את השינויים שהתרחשו בצרפת מאז 1789, אשר חירבו, לדעתו, את הסיכוי להקמת שלטון מונרכיה-חוקתית מתונה, אשר תוגבל על ידי חוקה המיישמת את מרבית תוצאות המהפכה.
בשנים שלאחר מכן נסע לואי ה-18 ברחבי אירופה והתגורר זמן מה ברוסיה לפני שקבע את משכנו באנגליה. באותה העת, הכח העולה בצרפת, כוחו של נפוליאון אשר העניק לעצמו את התואר קיסר צרפת, הפך את רעיון השיבה של בני משפחת בורבון לכס המלכות בצרפת ללא סביר.
[עריכה] לואי מלך צרפת
בשנת 1814, עם הגלייתו של נפולאון לאי אלבה, תפס לואי ה-18 את מקומו כשליט צרפת ונהיה למלכה באופן רשמי. מטרתו הראשונה הייתה החזרת המצב במדינה לקדמותו, כפי שהיה בתקופת אחיו לואי ה-16. נסיונו זה לבטל את תוצאות המהפכה הפך אותו במהרה ללא אהוד במיוחד. הוא חתם על הסכם שלום עם בעלות הברית והכל היה נראה כאילו צרפת תקום שוב. אולם כעבור שנה בלבד חזר נפולאון מגלותו ויצא למלחמה נוספת בבעלות הברית. נפולאון ניצח בכמה קרבות אך בקרב האחרון, קרב ווטרלו, הובס והוגלה שוב, הפעם לאמצע האוקיינוס השקט. לואי ה-18 שב ותפס את המלוכה במה שמכונה הרסטורציה השניה. זמן מועט לאחר שובו של המלך לכס המלכות החלה בצרפת תקופת הטרור הלבן, תקופה בה רצחו תומכיו של המלך אלפים מתומכיו של נפוליאון. עוד הסכם שלום נחתם לפיו צרפת תוותר על כמה חבלי ארץ ותשלם כספי פיצויים.
הוא היה אדם מתון ונבון, ולכל אורך מלכותו הצליח לשמור על האיזון בין הפלגים השונים באוכלוסייה. מדיניותו של לואי ה-18 הייתה מלוכנית קיצונית אך בעזרתו הרבה של המרקיז וייל הצליח לשמור על המדיניות באופן מאוזן מבלי ליצור עימות עם הפרלמנט.
המלוכה החדשה נשענה על אותם אנשים שעמדו בראש המשטר הישן (של לואי ה-16), וגרמה לתקופה של שמרנות מסוימת הנוגדת את דעות המהפכה שסיומה כאשר לואי ה-18 מינה ראש ממשלה חדש ושר משטרה חדש ושם קץ למשטר הישן והתחיל במדיניות ליבראלית חדשה משלו. אנשי צרפת ביקשו שקט תעשייתי על מנת לתקן את נזקי המלחמה ולואי ניצל זאת והגיע ליציבות מסוימת. היציבות לא נמשכה זמן רב ולאחר התנקשות באחינו של לואי ומינויו של וייל לראש הממשלה החזירו את צרפת אחורה, לתקופה שמרנית. בתקופה הבאה החל לואי מאבד את כוחו כשאחיו שארל העשירי מקבל יותר ויותר כוח. ב-1824 עם פטירתו של לואי הוכרז על שארל העשירי כמלך צרפת.
בימי לואי חל שיפור ניכר בניהול ענייני הכספים של צרפת, החלו להתגבש מוסדות ממשלתיים, החלה התעוררות אינטלקטואלית והופיעו כתבי עת חשובים.
