לואיז לבה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואיז לבה (1525 - 25 באפריל 1566), משוררת צרפתייה.
נולדה בעיר ליון בצרפת לאב שהיה יצרן חבלים עשיר. נתייתמה מאמה בעודה ילדה, ואביה דאג לחינוכה. למדה יוונית, לטינית, איטלקית וספרדית, וניגנה היטב בקיתרה. אחיה לימד אותה סייף ורכיבה על סוסים. אחרי שנישאה ליצרן חבלים (שהיה שלושים שנה מבוגר ממנה), קיימה בביתה חוג ספרותי וכתבה שירי אהבה בחרוזים, שהיו מן הראשונים שנכתבו בשפה הצרפתית. שירים אלה ביטאו את אהבתה לאוליבייה מאני, שהיה ידידו של המשורר פייר דה רונסארד. היא כתבה בתקופה שבה קיבלה השירה הצרפתית בסיס תיאורטי בהשפעת חיבורו של ז'ואכים די בלה "סנגוריה על השפה הצרפתית" (1549). הא הכירה היטב את השירה הקלאסית של רומא העתיקה, ובמיוחד את זו של אובידיוס, וכמו כן את שירתו של פרנצ'סקו פטרארקה האיטלקי.
ב-1555 יצא לאור בליון קובץ "יצירותיה של לואיז לבה" שכלל: "ויכוח על השיגעון ועל האהבה", שלושה שירי קינה, ועשרים וארבע סונטות שהביעו לראשונה בשפה הצרפתית את אהבתה של אישה. קובץ זה של יצירותיה זכה להצלחה מיידית, והופיע בשלוש הוצאות נוספות ב-1556, אך גם הותקף בביקורת עוינת שטענה כי שיריה פוגעים במוסר המקובל.
ב-1560, אחרי מות בעלה, פרשה לואיז לבה לאחוזתה הכפרית, נדבקה במגפה ונפטרה שם ב-1566. לפני מותה השאירה צוואה שבה חילקה לעניים את רוב רכושה.
