לב תל אביב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אזור לב תל אביב (או לב העיר בפי התל אביבים) נמצא, כמשתמע משמו, במרכז תל אביב כפי שהייתה בחמישים שנותיה הראשונות. גבולותיו הם: רחוב המלך ג'ורג' בצפון-מערב, רחוב יהודה הלוי במזרח, שדרות בן-ציון ורחוב דיזנגוף בצפון, רחוב אלנבי בדרום-מערב וחלקן הדרומי של שדרות רוטשילד, בדרום. האזור מתאפיין בבתי מגורים שנבנו בסגנון הבינלאומי ובסגנון האקלקטי, אם כי חלקם נהרסו ברבות השנים, אחרים שינו את ייעודם, ורבים הידרדרו והוזנחו. בשנים האחרונות ניכרת מגמה של שימור, חידוש ושיפוץ הבתים.
[עריכה] אופי השכונה
רוב בתי המגורים בלב תל אביב נבנו בשנות השלושים והארבעים, וחלקם אף מוקדם מזה. רובם היו בני שלוש קומות בראשיתם, אך במשך השנים נוספו קומות גג על רבים מהם. בחלק מן הרחובות ניכר אופיים האירופי של הבתים – חזית המשיקה למדרכה, ללא גדר וגינה, בניגוד לבתים בסגנון ישראלי ובתים משנות החמישים, עם קומת עמודים מעל גינה או חניה. באחדים מן הבתים אפשר עוד לראות את קיר המגן, קיר לבנים שחיפה על הכניסה לחדר המדרגות, מסתור מכדורי צלפים מיפו במלחמת השחרור בבתים, שרובם ככולם היו נעדרי מקלטים.
בבתים רבים מתנהלים משרדים ועסקים שונים לצד דירות המגורים, אם כי קיימת כיום מגמה להוציא את העסקים ולהחזיר למקום דיירים, בעיקר זוגות צעירים. המגמה הזו נוחלת הצלחה רבה, בהשוואה למצב שהיה בתחילת שנות השבעים. לב תל אביב חוזר, מאז שנות השמונים, לחיים, לאחר דעיכה וכמעט גסיסה.
[עריכה] נקודות ציון היסטוריות
רחוב שינקין, שראשיתו בכיכר מגן־דוד – המפגש של אלנבי, נחלת בנימין, המלך ג'ורג', שינקין ושוק הכרמל – היה רחוב מסחרי הומה, ששני קווי אוטובוס (11 ו־19) עברו בו. רחוב שינקין הסתיים ביהודה הלוי, ומעבר לו, במקום שהיום נמצא רח' לינקולן, הייתה דרך שנקראה "המשך שינקין" ונמשכה, בין שדות ומגרשים ריקים, עד אל רח' יצחק שדה ושכונת יד אליהו. רק בשנות השבעים והשמונים החלה תדמיתו של רחוב שינקין להשתנות, כאשר הופיע בתודעה הציבורית כרחוב צעיר ובוהמי, בניגוד לאופיו השמרני והבורגני לפנים. רבות מן החנויות הישנות נסגרו ונפתחו מחדש כבוטיקים, בתי קפה, חנויות דיסקים וכו'.
אחד מתווי ההיכר הבולטים של רח' שינקין ולב תל אביב היה, במשך עשרות שנים, בית דבר, בפינת מלצ'ט, בניין גדול שבו שכנו מערכת העיתון הוותיק ובית הדפוס שלו. הבניין נהרס לפני שנים אחדות ועכשיו עומד במקומו בית מגורים מפואר.
ברחוב שינקין, בין יוחנן הסנדלר ליצחק נפחא, נמצאת גינת שינקין, גינה קטנה ומטופחת ובה, כיום, מרכז תרבות שוקק חיים. בשנים עברו נקרא המקום "חורשת שינקין" ופניו היו שונים מאוד מאלה הנוכחיים.
מבנה היסטורי אחר הוא אוהל שם, אולם מופעים לא גדול, שבו התקיימו בשנות השלושים מפגשי עונג שבת, בהנהגת חיים נחמן ביאליק, ומשנת 1936 ועד בניית היכל התרבות נערכו בו הקונצרטים למנויים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. אולם "אוהל שם" חי וקיים עד היום, ברחוב בלפור מול מבואו של רח' פיארברג.
רח' המלך ג'ורג', המשיק בראשיתו לשינקין אך פונה בהמשך צפונה ומתרחק ממנו, גם הוא רחוב מסחרי הומה אדם. הוא עורק תנועה ראשי, שקווי אוטובוסים רבים עוברים בו. בחלקו השייך ללב תל אביב, בין כיכר מגן־דוד לדיזנגוף, יש שלושה אתרים מוכרים ומושכי־ציבור – גן מאיר (על שם מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל אביב), מצודת זאב, מעוז הליכוד, ודיזנגוף סנטר, הקניון הראשון בארץ, שנפתח ב־1977 על חורבות שכונת הצריפים נורדיה, מזה ומזה לרחוב דיזנגוף. לפני מצודת זאב, באמצע הכביש, נטועים כמה עצי שקמים, זכר למטע השקמים הגדול שעמד במקום לפני סלילת הרחוב, בדרך לכפר סומייל הערבי. שקמים אלה, יחד עם העצים שבגן יעקב הם זכר לאותו "גן שקמים" שבשיר הישן.
בשוליים הצפוניים של לב תל אביב נמצאים תיאטרון הבימה, היכל התרבות, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו וגן יעקב. היכל התרבות נפתח בשנת 1957 והוא משמש מאז כמקום משכנה הקבוע של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. כיום מתנהל ויכוח ציבורי ער בשאלה, האם יש לשפץ את כולו ולשנות כליל את מראיהו החיצוני, או להסתפק בשיפוץ האולם בלבד ולשמור על מראה הבניין, שזכה לשבחים רבים ותואר כהישג אדריכלי.
לצד היכל התרבות נמצא גן יעקב, שתוכנן סביב הגבעה שהייתה במקום לפני הקמת ההיכל מתוך רצון לשמר את עצי השקמים שהיו עליה. הגן נבנה בשני מפלסים, עם יציאות בכיוון בית הבימה, שד' תרס"ט ורח' דיזנגוף מול שד' ח"ן. בצדו המערבי, בשד' תרס"ט, נמצא ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו, המשמש כאגף נפרד של מוזיאון תל אביב לאמנות בשד' שאול המלך.
מבנה מרשים ניצב בכיכר המלך אלברט במפגש הרחובות מלצ'ט, בצלאל יפה, מונטפיורי ונחמני – בית הפגודה. זהו בית מגורים בתכנון האדריכל אלכסנדר לוי בעל סגנון מיוחד, המזכיר פגודה סינית. גם מבנה זה נמצא לפני שנים אחדות בסכנת הריסה, אך פעילות ציבורית מזורזת מנעה את הריסתו והביאה לשיפוץ מקיף, תוך שימור מאפייניו המיוחדים.
