לאה ניקל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאה ניקל (1918 - 10 בספטמבר 2005), ציירת ישראלית.
זוכת פרס ישראל לציור, 1995 (תשנ"ה), יחד עם מנשה קדישמן. לאה ניקל מציירת ציור מופשט.
נולדה באוקראינה ועלתה ארצה בגיל שנתיים. התחנכה על ידי החשובים שבאמני "אופקים חדשים". אצל חיים גליקסברג מגיל 16 ואצל יחזקאל שטרייכמן למדה בסוף שנות הארבעים. היא שהתה בפריז בשנות החמישים עם סטימצקי. בעת שהותה בפריז התודעה לסגנון "טאשיזם" המבוסס על זרימת והתזת צבע. למרות העבודה בסגנון זה היא בונה קומפוזיציה מאורגנת בציוריה. ציוריה מתאפיינים בצבעוניות עזה ובגודל גדול, היא מרבה להשתמש בטכניקות של חריטה, ציור באצבעות, טפטוף ושרבוט.
בשנות ה–60 שהתה בניו-יורק ובשנות ה–70 ברומא – נודדת בין מרכזי האומנות העולמיים. לאחר שחזרה לארץ התגוררה למשך תקופה מסוימת באשדוד, ואחר כך במושב קדרון.
ב-1968 זכתה בפרס משרד החינוך והתרבות לציור, ב-1972 בפרס זנדברג לאמנות ישראלית ממוזיאון ישראל, ב-1982 בפרס דיזנגוף וב-1987 בפרס גמזו.
נפטרה בספטמבר 2005 ממחלת הסרטן.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סמדר שפי, הגברת הראשונה של הציור, "הארץ", 12.9.05
- דנה גילרמן, מה ראתה לאה ניקל, "הארץ", 12.9.05
- אתר גלריה המציג כמה ציורים של ניקל ואמנים ישראליים אחרים
- תמונות של לאה ניקל במארב
- לאה ניקל אומרת על אמנות מפשטת
ציוריה הוו משמעות רבה לציבור ופורסמו במוזיאונים רבים.
