כריסטינה רוסטי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כריסטינה ג'ורג'ינה רוסטי (5 בדצמבר 1830- 29 בדצמבר, 1894) הייתה משוררת אנגלית, אחותם של הצייר הפרה-רפאליטי דנטה גבריאל רוסטי, ויליאם מייקל רוסטי ומריה פרנצ'סקה רוסטי. אביהם, גבריאלה רוסטי, היה משורר איטלקי ופליט מנאפולי, שביקש מקלט מדיני בבריטניה.
כריסטינה נולדה בלונדון וקיבלה חינוך פרטי בבית. בריאותה הייתה לקויה בצעירותה, אך את כתיבת השירה החלה כבר בשנות הנעורים. בגיל צעיר התארסה לצייר, הוא ניתק את הקשר בשל שוני בדת (היא השתייכה לכנסייה האנגליקנית, ואילו הוא חזר לקתוליות). התנסות זאת היא כנראה שנתנה לה את ההשראה לאחד משיריה המוכרים, Remember. היא סירבה להינשא לצ'ארלס קיילי, על אף אהבתה העמוקה אליו, מסיבות דתיות.
רבים משיריה נכתבו לילדים. Goblin Market נראה כפזמון מחורז לילדים רכים, בהתחשב בשדונים הנזכרים בו. עם זאת, אפשר לפרשו אותו כאלגוריה לפיתוי. רוסטי שאבה את השראתה מביקוריה בביתו הכפרי של סבה, אבי אמה, ומן הפולקלור, ובמקרים רבים השתמשה בנושאים מסורתיים לכתיבת שירה מתוחכמת.
על אף הקשר הקרוב בינה לבין אחיה, דחתה רוסטי את העולם החברתי של האחווה הפרה רפאליטית שלו והעדיפה על פניו את מה שכינתה "הנקיק המוצל שלי - נקיק הנהנה מן היתרון שבהיותו, כידוע לי בוודאות, המקום שנועד לי."
כריסטינה רוסטי סבלה בערוב ימיה ממחלת גרייבס, ליקוי בתפקוד בלוטת התריס. היא מתה בלונדון, ב-29 בדצמבר, 1894.
- Remember/Christina Rossetti
- Remember me when I am gone away,
- Gone far away into the silent land;
- When you can no more hold me by the hand,
- Nor I half turn to go yet turning, stay.
- Remember me when no more day by day
- You tell me of our future that you planned;
- Only remember me; you understand
- It will be late to counsel or to pray.
- Yet if you should forget me for a while
- And afterwards remember, do not grieve:
- For if the darkness and corruption leave
- A vestige of the thoughts that once I had,
- Better by far you should forget and smile
- Than that you should remember and be sad.
- זכור אותי/כריסטינה רוסטי
תרגום: שלומית קדם
- זכור אותי כשאלך ממך,
- למרחקים אל ארץ הדממה;
- כשלא תוכל עוד להחזיק בי בידך
- ואני לא עוד אוכל להיעצר, להישאר אתך.
- זכור אותי כשלא תוכל עוד לתאר מיום ליום
- את עתידנו, המתוכנן עד תום.
- רק זכור אותי; הלא תבין,
- כי מאוחר יהיה אז לקוות, להאמין.
- אך אם תשכח אותי, לרגע או יותר
- ואחר כך תזכור, אל תצטער.
- כי אם יותירו אבדון וחשכה
- ולו שריד ממחשבות אשר היו בי פעם,
- הלא מוטב לי כי תצחק בשכחה,
- משתזכור אותי תמיד, אבל בצער.
