כלנתריזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כלנתריזם הינו מונח גנאי בפוליטיקה של ישראל, על שמו של רחמים כלנתר חבר עיריית ירושלים בשנות החמישים.
כלנתר היה חבר סיעת "הפועל המזרחי" בעיריית ירושלים שנטש את סיעתו, שפעלה כדי להדיח את ראש העיר גרשון אגרון באוגוסט 1956. כלנתר הפך לתומך של אגרון, מה שהעניק לאגרון רוב במועצה, ובתמורה מונה כלנתר לתפקיד סגן ראש העיר הממונה על ענייני דת ותברואה.
צעד זה היה אפשרי כיוון שבאותה תקופה בחרו תושבי הרשות המקומית את חברי המועצה בבחירות יחסיות, והמועצה בחרה מתוכה את ראש המועצה, אשר היה כמובן חייב לזכות ברוב מוחלט של חבריה. שיטה זו גרמה לקנוניות נגד ראשי רשויות, קואליציות לא יציבות וכדומה. בשנת 1975 אישרה הכנסת חוק חדש שהפריד בין הבחירות למועצת הרשות ולראש הרשות.
בחוק-יסוד: הכנסת הוכנס סעיף שנועד להקשות במקצת על תופעת הכלנתריזם. סעיף זה (6א) קובע שחברי כנסת שפרשו מסיעתם ועברו לסיעה אחרת אינם רשאים להיות מועמדים בבחירות הבאות במסגרת סיעתם החדשה, אלא אם פרשו מחברותם בכנסת, ובכך איפשרו למפלגתם הקודמת לשמור על כוחה הפרלמנטארי, אשר על פיו נקבע מימון המפלגות וייצוגן בועדות הבחירות. בגלל סעיף זה פרשו שמעון פרס, דליה איציק, חיים רמון, צחי הנגבי ומיכאל נודלמן מחברותם בכנסת כדי שיוכלו להיבחר ברשימת קדימה בבחירות לכנסת השבע עשרה.
