ישראל דן טאוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב ישראל דן טאוב (ה'תרפ"ח – ה'תשס"ו), האדמו"ר הרביעי של חסידות מודז'יץ.
[עריכה] קורות חייו
טאוב נולד בי"ט בטבת ה'תרפ"ח (12 בינואר 1928) בורשה, בירת פולין, והוא בנו של הרב שמואל אליהו טאוב, שהיה לימים האדמו"ר השלישי של מודז'יץ, ונכדו של הרב שאול ידידיה אלעזר טאוב, שכיהן כאדמו"ר ממודז'יץ בעת לידתו.
טאוב נקרא "ישראל" על שם רבי ישראל טאוב, האדמו"ר הראשון ממודז'יץ, ו"דן" על שם סבו האדמו"ר רבי דן מקונסטנטין. כמו כן טאוב הוא דור חמישי לרבי עקיבא איגר.
בשנת ה'תרצ"ו (1936), והוא בן שמונה, עלה טאוב לישראל, וגר בתל אביב, שם החל אביו לטפח את קהילת מודז'יץ בישראל. הוא החל ללמוד בישיבת "היכל התלמוד" בתל אביב.
בשנת ה'תרצ"ט נסע עם אמו לורשה לבקר את בני משפחתו שנשארו שם. אז פרצה מלחמת העולם השניה, וטאוב ואמו הצליחו לברוח באניה האחרונה שנסעה לאיטליה, אלא שעקב ההפגזות לא יכלה האניה להתקרב לאיטליה. בסוף, הצליחו נוסעי האניה להנצל בנס ולעלות לארץ.
כמו כן למד טאוב בישיבות חב"ד בתל אביב.
בשנת ה'תש"י (1950) נישא, והחל לכהן כ"ספרא דדייני", וכדיין בבית הדין הרבני בתל אביב, וכיהן בתפקיד קרוב לשלושים וחמש שנים.
[עריכה] בימי כהונתו כאדמו"ר
עם פטירת אביו, בד' באייר ה'תשד"מ (6 במאי 1984) החל טאוב לכהן כאדמו"ר ממודז'יץ, וכיהן באדמו"רות עד יום פטירתו.
כמסורת בית מודז'יץ, הידועה בניגוניה, גם טאוב הלחין אלפי ניגונים, אשר בחלקם יצאו אל מחוץ לגבולות חסידות מודז'יץ, ומושרים בקרב קהילות רבות בישראל.
בשנת ה'תשמ"ט נתמנה כחבר מועצת גדולי התורה, וכיהן בה עד יום פטירתו.
בשנת ה'תשנ"ה (1995) ראה טאוב כי האוירה בתל אביב אינה ראויה לחנך בה את הדור הצעיר של חסידי מודז'יץ, והחליט להעתיק את מרכז חסידות מודז'יץ לבני ברק. ביום ל"ג בעומר ה'תשנ"ה חנך את בית מדרשו ברחוב חבקוק בעיר, אך במקביל, הוא פעל כל העת, כי בית המדרש הישן, ברחוב דיזינגוף בתל אביב, ימשיך לפעול.
בי"ד באלול ה'תשס"ה (18 בספטמבר 2005) לקה באירוע מוחי תוך כדי ניתוח, אשר ממנו לא החלים עד פטירתו.
נפטר בערב שבת, כ' בסיון ה'תשס"ו (16 ביוני 2006) בגיל 78, ונטמן בו ביום בהר הזיתים בירושלים בסמוך לקברות אבותיו, אדמו"רי מודז'יץ.
הותיר אחריו אישה, שני בנים ושתי בנות, נכדים ונינים.
כיורשו באדמו"רות הוכתר בנו הבכור, הרב חיים שאול טאוב.
