ישראל אלדד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' ישראל אלדד (1910 - 22 בינואר 1996), מורה, פובליציסט, מתרגם כתבי ניטשה לעברית, ואחד ממנהיגי הלח"י.
ישראל אלדד נולד כישראל שייב בפודבולוצ'יסק, גליציה. בצעירותו למד בישיבה בוינה ולאחר מכן באוניברסיטת וינה. לאחר שקיבל תואר דוקטור בפילוסופיה, חזר לפולין כדי ללמד בסמינר המורים היהודי בוילנה. הוא היה מנהיג בבית"ר, וכתב כתבות פילוסופיות, ספרותיות ופוליטיות לעיתונות היהודית בפולין.
לאחר שעלה לארץ בשנת 1941, הצטרף ללח"י ושימש כהוגה דעות ופובליציסט בארגון. שם בחר את כינויו המחתרתי אלדד שהפך לאחר מכן לשם משפחתו. בשנת 1942 לאחר שנרצח מנהיג לח"י, אברהם שטרן (יאיר), נבחר צוות של שלשה אנשים להנהיג את הארגון, היו אלו ישראל אלדד יחד עם יצחק שמיר (שכונה מיכאל) ונתן (פרידמן) ילין-מור (שכונה גרא).
בשנת 1944 נפצע קשה בגבו כשנפל מקומה רביעית בשעת נסיון בריחה. הוא נכלא בכלא ירושלים ובמחנה לטרון כשגבו נתון בגבס. גם לאחר שהוסר הגבס נזקק לטיפולים רפואיים. כך שב-7 ביוני 1946 הוא הובא למרפאתו של ד"ר טרוי, שם הצליח לברוח כאשר קבוצת אנשי לח"י בפיקודו של דב גרנק "הבלונדיני הגבוה" מחופשים לסניטרים רצו למרפאה ושחררו את אלדד.
לאחר קום המדינה הוציא ישראל אלדד ירחון בשם סולם בו ביקר את ממשלת ישראל ודגל בהקמת מלכות ישראל במקום המדינה הקיימת ולהרחיב אותה לתחומי גבולות הארץ הכתובים בתנ"ך.
בשנת 1950 ראש הממשלה דוד בן גוריון הורה למשרד החינוך לפטר אותו מעבודתו כמורה בתיכון עקב דעותיו, אולם הוא עתר לבג"ץ וזכה. בג"ץ הורה לבן גוריון להימנע מלהתערב, שאם לא כן, "ייעשה שלטון החוק פלסתר" הואיל והחוק אינו מאפשר פיטורי מורה בשל דעותיו. בפסק הדין נוצקו יסודות שלטון החוק בישראל וגובשה זכות היסוד לחופש העיסוק, שרק חוק מפורש יכול להגבילה.
ישראל אלדד היה מסור לתנ"ך. כאשר מנהל גימנסיה הרצליה, שם עבד אלדד, החזירו לעבודה אחרי התערבות בג"ץ, ביקש ממנו שלא להכניס את נושא הלח"י לשיעורי התנ"ך. אלדד אמר "אני מעולם לא הכנסתי את הלח"י לתנ"ך, התנ"ך הכניס אותי אל הלח"י".
בנוסף לירחון "סולם", שימש ישראל אלדד כעורך עיתון דברי הימים - חדשות העבר, בו תוארו מאורעות היסטוריים כאילו הם מופיעים בעיתונות מודרנית. העיתון נוסד על ידי ליה ואן ליר שמינתה את אלדד לעורך על פי המלצת יוסף קלאוזנר.
כתב מאמרים פובליציסטיים בעיתונים "הבוקר", "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" עד יומו האחרון.
במשך 15 שנה לימד לימודים הומניים בטכניון.
בשנת 1969 ניסה ישראל אלדד לרוץ לכנסת ברשימה שנקראה "נאמני ארץ ישראל", אך לא עבר את אחוז החסימה.
לאחר מכן, הציע לו חבר הכנסת רחבעם זאבי לעמוד בראשות רשימת מולדת, אולם, אלדד, שהיה כבר זקן, סירב, אם כי הסכים ששמו יופיע במקום ה־120 ברשימה לאות כבוד.
בנו של ישראל אלדד, אריה אלדד, המשיך את דרכו הפוליטית ונבחר לכנסת מטעם סיעת האיחוד הלאומי אחרי שירות צבאי ארוך בחיל הרפואה.
בשנת 1990 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים".
ישראל אלדד נפטר ב-22 בינואר 1996, ונטמן בהר הזיתים שבירושלים.
פרופ' אלדד חיבר ספרים רבים, חלקם יחד עם בנו אריה. בנוסף הוא תרגם לעברית את כתבי ניטשה. מספריו:
- מעשר ראשון: זכרונות על תקופת המחתרת והשנים הראשונות במדינת ישראל.
- ירושלים אתגר.
- הגיונות מקרא.
- קובצי מאמרים : הגיונות ישראל, הגיונות יהודה, הגיונות חג.
- דגש חזק.
- דמע ונגה, דם וזהב: על שירת אורי צבי גרינברג.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ישראל אלדד
- ישראל אלדד , דברי הימים - חדשות העבר, באתר "דעת"
