ישעיהו משורר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
הרב ישעיהו משורר (נולד בתימן בשנת תרע"ח (1918) ונפטר בפתח תקווה בשנת תשנ"ח (1998). דיין, אב"ד בבית הדין הרבני בפתח-תקווה וחבר בית הדין הגדול בירושלים. הרב הראשון של שכונות מחנה יהודה ושעריה בפתח תקווה. יקיר העיר פתח-תקווה ויקיר תנועת הפועל המזרחי.
הרב ישעיהו משורר נחשב לחלוץ רבני תימן שהתחנכו בישראל. היה "הראשון שגמר ישיבה והגיע לדרגה נפלאה של הבנה בתורה". הוא היה חלוץ בשל היותו דיין שנמנה עם הגרעין הראשוני של דייני ישראל בקום המדינה, כמו כן היה הראשון שהעז לצאת נגד הממסד ולתבוע את זכויותיהם של עולי תימן, זכויות חומריות וזכויות רוחניות. בטחונו העצמי ויכולת הביטוי הגבוהה שלו סייעו לו במלאכה חשובה זו. במשך שנים רבות היה דמות מובילה בקרב הרבנים והדיינים בכלל, ובקרב יהודי תימן בפרט.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
הרב ישעיהו משורר נולד ביום ה' בסיון תרע"ח (1918) בתימן למשפחת תלמידי חכמים, לאביו הרב שלום שאער ולאמו שולמית. בגיל שש התייתם מאביו, ודודו הרב סעדיה שאער לימדו תורה. נודע כעילוי בילדותו. כילד היה נלווה לדודו עת יצא מטעם ביה"ד בצנעא אל כפרי מחוזו לפקח על השוחטים. בגיל 10 ידע על-פה את כל התורה עם תרגום אונקלוס. הנער ישעיהו היה מאחרוני תלמידיו של הרב עודד (עוואץ') כהן (אביו של הרב ראובן כהן – רב עדת תימן בחדרה). בהגיעו למצוות קיבל ממנו תעודת שחיטה, לאחר שנבחן וידע את כל הלכות שחיטה בעל-פה. בדרכו לארץ התעכב בעדן משך כשנה ומחצה. באותה תקופה שימש מורה הוראה לקהילה במקום.
[עריכה] עליה לארץ ולימודים
עלה לארץ בשנת תרצ"ז בהיותו כבן 18 שנים. הגיע לבית דודו בחדרה והשתתף בשיעורי תורה של הרב יוסף דב הכהן רבהּ הראשי של חדרה. הרב שלחו ללמוד בירושלים בישיבת מרכז הרב. למד תורה בישיבת "תורת ירושלים" ובישיבת מרכז הרב. למד בחברותא עם הרבנים שאר ישוב הכהן, ויהושע יגל. בהפסקות הצהרים הלך ללמוד בישיבת התימנים בירושלים. בשעות הלילה, היה הולך ללימוד קבוע אצל הרב אברהם שחב, מזקני רבני תימן אשר בירושלים באותה עת. תוך פרק זמן קצר הפך חביבו של ראש הישיבה הרב חרל"פ, אשר כינה את ר' ישעיהו 'מרגלית' ו'איש האשכולות'.
הרב משורר הוסמך לרבנות ולדיינות על ידי הרב מטפליך, הרב שמשון אהרון פולנסקי (רב "בית ישראל"), הגר"א ראם (ראש השוחטים וראב"ד בירושלים), הרב יצחק אריאלי, וראש ישיבת "מרכז הרב" הרב יעקב משה חרל"פ. הרב יצחק אייזיק הרצוג והרב עוזיאל, והרב משולם ראטה (חבר ביה"ד הגדול בירושלים).
ר"מ בישיבת 'אור המזרח'
הרב דוד סלומון יסד בכפר-אברהם שע"י פ"ת את ישיבת "אור המזרח" לבני נוער תימני. בסיועו של מר שמעון גרידי ממרכז התאחדות התימנים פנה הרב סלומון אל הרב משורר, והפציר בו לשמש כר"מ בישיבה. הרב משורר הסכים, ובא לכפר-אברהם ללמד בישיבה. הרב משורר התארח בשבתות במקומות שונים בארץ והיה דורש בבתי-כנסת שבהם ומשכנע את העולים לשלוח ילדיהם ללמוד בישיבה. בהגיעו לפתח-תקוה החל לתת דרשות ושיעורים לתושבי שכונת מחנה-יהודה. הרב גר בשכונה, ובה הכיר את רעייתו לעתיד - שרה - בתו של ר' זכריה כוחלאני, שהיה מנכבדי השכונה ומבוני "בית-הכנסת הכללי".
[עריכה] קליטת עליה
הרב משורר שימש גם כראש המחלקה ליהודי-תימן בתנועת "הפועל המזרחי". הוא סייע בהקמת ישובים ובהדרכת העולים יוצאי-תימן בעיקר. בשנת תש"ד (1944) לחם נגד הניסיון "לְחַלֵּן" את העולים. יחד עם הרב משה זרצקי הרב המקומי בכרכור ביקר במחנה העולים בעין-שמר, חיזק את רוחם של הילדים ועודדם לשמירת מסורת-אבות. הרב משורר היה הראשון שכתב מכתבים בעניין לעיתונות [1] ופנה בזעקה למוסדות הקליטה.
פעילותו עוררה תגובות רבות. הן מצד החוגים הדתיים והן מצד החוגים הקשורים למערכת קליטת העולים, דהיינו: הסוכנות היהודית, ההסתדרות והתאחדות התימנים. הסוכנות שגרה למחנה משלחת בת ארבעה חברים, ביניהם חיים משה שפירא מנהיג "הפועל-המזרחי". המשלחת גבתה עדויות מהעולים, וממצאי הבדיקה העלו כי התלונות נכונות. דוד בן גוריון הסכים "שמשגה הוא להעמיד על תימנים דתיים, מדריך שאינו מוקיר את ערכי-הדת" אך דרש שהממצאים לא יפורסמו. פעילותו הישירה של הרב משורר בעניין זה, קוממה עליו את ההסתדרות ופעיליה. גם לאחר קום-המדינה עם בוא גל העלייה הגדול מתימן, היה הרב משורר פעיל באופן ישיר ועקיף, באמצעות חבריו לדרך, לשמירת זכויות העולים בנושאים הדתיים, ופעילותם זאת הביאה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, ועדת פרומקין, אשר בעקבות המלצותיה הוחלט שכל ילדי עולי-תימן יִזכּוּ לחינוך דתי במוסדות דתיים.
במסגרת תפקידיו בתנועת הפועל המזרחי פעל הרב משורר עם מר מיכאל חזני להפניית העולים לישובי הפועל המזרחי. היה בין מארגני עולי תימן הראשונים שהתיישבו בכפר יעבץ, גאולי תימן ועוד. בוועידות הראשונות של הפועל המזרחי היה פעיל מאוד, ויצא בראש רשימה עצמאית ארצית "יד אחים". ידידו ורעו, ר' דוד יפת שימש אחריו כראש המחלקה ליהודי תימן.
[עריכה] רבנות מחנה יהודה
הרב משורר מונה לרב הראשון של שכונת מחנה יהודה בפתח תקוה בבית הכנסת "תפארת-ישראל" בכ"ב בתמוז תש"ה, בנוכחות מנהיגי יהדות תימן, הרבנים רפאל אלשייך והרב שלום יצחק הלוי. עשרה בתי-כנסת מתוך אחד-עשר שהיו בשכונה בחרו ברב משורר לרב השכונה. "יניק וחכים עדיף" , פסק בית הדין הגדול לעירעורים בירושלים בראשות הרב עוזיאל והרב הרצוג, למרות היות הרב משורר צעיר לימים.
בראשית דרכו כרב-השכונה נלחם הרב משורר נגד פסיקת הרבנות בפ"ת, לפיה השחיטה התימנית בשכונה – 'טריפה'. הרבנות פרסמה את החלטתה במודעות בשכונה ובכל רחבי-העיר. בעקבות זאת פנה הרב משורר לרב ראובן כץ - הרב הראשי בפתח-תקוה ודרש להפסיק זאת מיד. "אם יש בעל אטליז אחד שנתפס בשחיטה שחורה יש לפרסם את העניין, ולא להטיל דופי בכל העדה", טען הרב משורר. הרב כץ נענה, הפסיקה שונתה והשחיטה הותרה.
גם בנושא הנישואין היתה בעיה קשה. עד לבואו של הרב משורר לשכונה, נעשו החופות ע"י מספר אנשים. הרבנות בפ"ת שלא הכירה בהם כרבנים, לא הסכימה להנפיק לזוגות שנישאו תעודות נישואין. זוגות שהיו מעוניינים לקבל תעודה נתחייבו לעבור את טקס החופה שנית ע"י רב שהיה מוכר על ידי הרבנות. מצב זה גרם לעוגמת נפש רבה לבני-הזוג, בייש את בני העדה, והיה בלתי נסבל. כשהגיע הרב משורר לשכונה והרבנות הכירה בו כרב מוסמך, ערך הוא את רוב החופות והעניין תוקן.
כן פעל הרב משורר להדפיס כתוּבּות חדשות (בנוסף לאלה הקיימות) ע"י הרבנות בפתח-תקוה, שבהם לא יופיע חרם דרבינו גרשום. "אין לחייב חתן יהודי תימני שאבותיו לא קיבלו עליהם מעולם את חדר"ג להשתמש דווקא כאן בארץ ישראל בכתובה בנוסח זה", אמר. הרב משורר היה מעורה בקרב תושבי השכונה. כאשר חש כי חלה התרופפות רוחנית בקרב בני הדור הצעיר, פעל לחיזוקם על-ידי שימור הצביון הדתי בשכונה וחיזוק חומת השבת. הרב גער בפעילי "הנוער העובד" אשר היו מארגנים טיולים ביום שבת לילדי-השכונה.
לקראת חג הפסח, פנו תושבי השכונה אל הרב משורר בעניין אפיית מצות, וביקשו שידאג להם לקמח חיטים כשר לפסח להכנת מצות-יד, כמנהגם מימים ימימה. הרב משורר פעל לקבלת אישור ממשרד המסחר והתעשייה ומהרבנות הראשית. במשך שנים רבות דאג הרב לאספקת הקמח הכשר לתושבי השכונה ולמקומות אחרים בארץ.
לאחר מינוי הרב משורר לדיין, ודרישת שר הדתות הרב מימון שדיינים לא יעסקו במלאכת הרבנות, ביקש הרב משורר מהרב זכריה שרעבי שיסייע לו בשכונה. מינוי הרב שרעבי התקבל (כנראה בשנת תשי"ג) לאחר השתדלות נמרצת של הרב משורר אצל הרב הראשי דאז הרב ראובן כץ. משך שנים רבות עבדו הרב משורר והרב זכריה שרעבי בשיתוף פעולה הדוק מתוך כבוד הדדי עד לפטירתו של הרב שרעבי.
[עריכה] פועל ומשפיע בכל רחבי הארץ
כמנהיג קהילה קיבל הרב משורר, אנשים מכל רחבי הארץ בביתו, שמע את צרותיהם והשתדל לעזור בייעוץ, בהכוונה, בפתיחת דלת. כשהתגלע סכסוך בין בני-זוג , בין מתפללי בית-הכנסת או בין הרב המקומי והשוחט – קיבל ושמע את בעלי הריב, ישב כבורר ופסק בנחת, בהשתדלו להביא לידי פשרה מתוך הסכמת שני הצדדים.
הרב משורר הקהיל קהילות ברבים, דרשותיו המאלפות היו מתובלות בהלכה ובמדרש והותאמו לקהל השומעים. הרב השתתף באירועי שמחה ול"ע באֵבֶל של תושבי השכונה, ושל בני הקהילה בכל רחבי הארץ. היה ידוע כנואם בחסד עליון. כשרונו הרטורי נגלה לעין כל, בעת נאומו פולמוסי כנציג 'תנועת המזרחי' בקונגרס הציוני הכ"ג, אשר התקיים בשנת 1951 בירושלים. בפני אולם, שהיה מלא בנציגי כל המפלגות, דיבר הרב משורר על בעיית קליטתם של עולי תימן. בסיום דבריו עמדו רבים מן הקהל על רגליהם ומחאו כפיים. גם השרים זלמן שזר וחיים משה שפירא קמו, לחצו ידיו וברכוהו.
מלבד היותו רב שכונות מחנה יהודה ושעריה, והיותו דיין בביה"ד הרבני האזורי בפ"ת, היה הרב משורר משך שנים רבות מהרבנים הפעילים והבולטים ביותר של העדה התימנית בכל הארץ. כאשר דיבר ופעל חה"כ שמעון גרידי, בכנסת השנייה, למינויו של רב ראשי לישראל לתימנים, המועמד היה הרב משורר. גם בתחילת שנות השישים, כאשר התאחדו פעילים תימנים מכל המפלגות והארגונים, והגישו בג"ץ בדרישה לאפשר בחירת רב ראשי תימני לת"א (נוסף לרבנים האשכנזי והספרדי המכהנים), המועמד הבולט היה הרב משורר. המאבק הנ"ל נמשך מספר שנים ובסופו לא צלח. [2]
משך שנים שימש הרב משורר כנשיא האיגוד הארצי לרבני תימן בישראל. איגוד זה פעל לקדם את ענייני העדה, והוציא לאור את הבטאון "אמונים". הרב משורר נבחר לנשיא האיגוד לאחר פטירת הנשיא הקודם הרב שלום יצחק הלוי. הוא המשיך בפעילותו הציבורית בעיר ובשכונות, וכן בקרב עדת יהודי-תימן בכל רחבי הארץ.
הרב משורר היה בקי ובר-סמכא גם בנושא שחיטה, לימד מאות תלמידים לימודי רבנות ושחיטה. הרב הפעיל את השפעתו למינוי תלמידי-חכמים יוצאי עדת-תימן לתפקידים רבניים, כרבני-ערים ושכונות. תעודות ההסמכה של הרב משורר זכו להערכה רבה בקרב הרבנים הראשיים.
[עריכה] דיין, אב"ד פ"ת, חבר ביה"ד הגדול בירושלים
בשנת תש"י, בהיותו בן ל"ב שנים, התמנה לדיין בבית-הדין בפתח-תקוה. בשנת תשמ"ג מינה שר הדתות ד"ר יוסף בורג את הרב משורר לאב בית-הדין בפתח-תקוה ('רשומות' ילקוט הפרסומים 2865, מתאריך 11.2.1982 עמ' 221), ובשנת תשמ"ט התמנה לכהן כחבר בית-הדין הגדול לערעורים בירושלים. כדיין הייתה לו סבלנות להקשיב, דאג לזכותו של העומד בדין לומר את דברו בצורה ברורה. "כמלאך אלוקים ישב בדין", נאמר עליו.
הרב ישעיהו משורר היה בעל חשיבה עצמאית וידע עצום בתחומים רבים, ולא חשש להיות בדעת מיעוט. דעה שנתאשרה לא פעם ע"י ביה"ד הגדול. על פי עדות, הראשון לציון, הגאון הרב מרדכי אליהו שישב עמו בדין בבית-הדין הגדול לערעורים, פסקי-הדין של הרב משורר היו מתומצתים בבחינת "קב ונקי". פיקחותו ועירנותו סייעו לא פעם בסיכול כוונות של עורכי-דין לסובב בכחש את בית-הדין. כפוסק וכמשורר היה בעל רגישות גבוהה. הבין לנפש הזולת, ניסח את דבריו בעדינות. גם כאשר פסק וחִייב בדין - כתב זאת בלשון רכה. רגישותו באה לידי ביטוי גם בשירים שכתב ובהם שירי געגועים למולדת, שירים בשבח לימוד התורה ושירי ידידות לרעייתו הרבנית שרה משורר שתחי'.
[עריכה] הרב משורר - זקן הדיינים
הרב משורר ישב בדין ארבעים שנה והיה הדיין הוותיק ביותר בישראל. ישב בדין בביה"ד בפ"ת עם הרבנים: ראובן כץ, עובדיה יוסף, עובדיה הדאיה, קרליץ, ברוידא, יוז'וק, משה מלכה, שלמה עמאר, ובביה"ד הגדול עם הרבנים: מרדכי אליהו, אברהם שפירא, טופיק, חזן, דיכובסקי, אלמליח, שאר-ישוב ועוד.
על פעילותו הציבורית משך למעלה מיובל שנים, הוענק לרב משורר בשנת תשנ"ג אות "יקיר העיר פתח-תקוה".
הרב ישעיהו משוררר נפטר ביום י' בסיון תשנ"ח
הותיר אחריו אשה, הרבנית שרה - יקירת העיר פתח תקוה ופעילה למען הציבור, ועשרה בנים ובנות. כשנה וחצי אחר פטירתו, החליטה עיריית פ"ת להנציחו ולקרוא רחוב על שמו.
השאיר כתבי-יד רבים ובהם פסקיו, שיריו, רעיונותיו ופירושיו לתורה. נכון ל-2006 עדיין לא הושלמה מלאכת איסופם ועדיין לא יצאו לאור.
[עריכה] השקפת עולם
השקפה ציונית דתית, האמין ברעיון "תורה ועבודה". ראה בהקמת המדינה שלב בתהליך הגאולה. האמין ברעיון ארץ ישראל לעם ישראל עפ"י תורת ישראל.
[עריכה] רבותיו
- הרב סעדיה שאער - רב קהילה, שו"ב ומוהל. ירים - חדרה.
- הרב עודד (עוואץ') כהן - רב ראשי באזור בעדאן שבתימן.
- הרב יעקב משה חרל"פ - ראש ישיבת מרכז הרב.
- הרב אברהם שחב - רב ודיין, תנעם - ירושלים.
[עריכה] תלמידיו
- הרב שלמה מחפוד - רב שכונה בבני ברק, ראש בד"ץ 'יורה דעה'.
- הרב שלום נגר - רב העיר הוד השרון.
- הרב שאול אחרק - רב העיר נס ציונה.
- הרב עמנואל שרעבי - רב שכונה בפתח-תקווה.
- הרב אבישי שלמה - ראש כולל בפתח-תקווה.
- פרופ' יצחק גלוסקא - אוניברסיטת בר אילן.
[עריכה] כתביו
- פסקי-דין, רעיונות ודברי-תורה, שירים. בע"ה ייצאו לכשתושלם מלאכת איסופם.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אנציקלופדיה לחכמי תימן, בהוצאת המכון לחקר חכמי תימן, בני-ברק.
- אנצקלופדיה של הציונות הדתית, בהוצאת מוסד הרב קוק, כרך ו', עמ' 647.
- אישים ומעשים בפ"ת והסביבה, בעריכת מאיר אהרוני, בהוצאת מקסם בע"מ.
- שנה בשנה, תשנ"ט, בהוצאת היכל שלמה, עמ' 567-572.
- תורה ועבודה בחזון ובמפעל, בהוצאת "הפועל-המזרחי", עמ' 254.
- תורה ועבודה בחזון ובמעש, בהוצאת "הפועל המזרחי", כרך ב', עמ' 350.
- מאה שנים - רבנות ורבנים בפ"ת, בהוצאת הרבנות הראשית לפ"ת, עמ' 36.
[עריכה] הערות ומקורות
- ^ הצופה: 29.12.43, 25.1.044, 10.2.44, 20.2.44, דבר: 13.2.44
- ^ 'ידיעות אחרונות' 13.4.64, 'דעת' 14.3.63, 21.7.63, 2.4.64, 25.6.64
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ישעיהו משורר |
