יקיר אהרונוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יקיר אהרונוב (נולד בחיפה, 1932) פיזיקאי ישראלי, חתן פרס וולף. עיסוקו ותחומי המחקר שלו הם יסודות מכניקת הקוונטים ובייחוד "בעיית המדידה".
בשנת 1953 גילה אהרונוב בעבודת הדוקטורט שלו תופעה מוזרה שבה חלקיק חשמלי נע באזור שבו אין שדה מגנטי אך הפוטנציאל המגנטי איננו אפס. אהרונוב הוא זה שהגה את הרעיון, והמנחה שלו, הפיזיקאי דייוויד בוהם, עזר לו להעלותו על הכתב. תוצא זה נקרא כיום על שמם - "תוצא אהרונוב-בוהם" או "אפקט אהרונוב-בוהם".
עיקר משוואה זו להוכיח שאיננו תלוים בזמן אלא הזמן יכול לזוז אחורה, תאוריה שלא מעשית כיום
בשנת 1957 נפגש עם נילס בוהר וב-1964 נפגש עם ורנר הייזנברג. בשנת 1990 נעשה חבר באקדמיה הישראלית למדעים. בשנת 1998 זכה אהרונוב בפרס וולף, הפרס היוקרתי ביותר בפיזיקה אחרי פרס נובל. בשנת 2006 זכה בפרס א.מ.ת.
אהרונוב הוא פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב. כיום הוא חוקר מערכות קוונטיות המתפתחות באופן סימטרי בזמן (גם לעבר וגם לעתיד) ובמדידות חלשות (מדידות שלא אמורות להרוס את המצב הקוונטי ובכך לעקוף את בעיית הקריסה של פונקציית הגל) יחד עם פרופסור לב ויידמן.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מקס ראונר, סוקרטס מן העתיד - דיוקן של פרופ' יקיר אהרונוב, "פיזיקה פלוס"
ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
