יעקב תם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יעקב בן מאיר (1171 - 1100). מכונה בדרך כלל רבנו תם, בראשי תבות: ר"ת. נכדו של רש"י, מגדולי בעלי התוספות. נקרא 'תם' ע"ש הפסוק "ויעקב איש תם יושב אהלים" (בראשית כה, כז). כמו סבו, חי רבנו תם בצרפת. כתב את "ספר הישר" וכן ספר על הדקדוק העברי. נודע גם כמשורר ובלשן בעל ידע לשוני רב.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
[עריכה] משפחתו ורבותיו
מוצאו של ר"ת בעיר לותיר בצפון צרפת. אחת משלוש בנותיו של רש"י, יוכבד, נישאה לרבי מאיר מהעיר רומיר (בתו השנייה של רש"י, מרים, נישאה לתלמידו, ריב"ן). לר' מאיר ויוכבד נולדו שלושה או ארבעה ילדים: יצחק, שמואל ויעקב (ויתכן שגם שלמה). בנים אלו היו לראשוני בעלי התוספות: יצחק - ריב"ם, מת בחיי אביו בגיל צעיר. הבן יעקב היה למנהיג יהדות אשכנז וידוע יותר כרבנו תם. הבן שמואל הוא הרשב"ם. לר"ת עצמו נולדו מספר בנים ובת.
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
תחילה למד ר"ת אצל אביו, ומאוחר יותר אצל אחיו הרשב"ם. אט אט הפך להיות מגדולי מוסרי ההוראה בדורו ומגדולי בעלי התוספות.
[עריכה] מסעות הצלב ועלילות הדם
ר"ת חי גם בטרוייש וגם בראמרו (Ramerupt). במסע הצלב השני, בשנת 1146 הוא כמעט נהרג על ידי הצלבנים. ואלו דבריו של בן דורו של ר"ת, ר' אפרים בר' יעקב מבונא: ויום טוב שני של שבועות נאספו הטועים [הצלבנים] מארץ צרפת אל רמרו ובאו בבית רבינו יעקב שיחיה ולקחו כל אשר לו בביתו וקרעו ס"ת בפניו ולקחוהו והוליכוהו אל השדה ודברו אתו משפטים על דתו ויתנכלו להמיתו ופצעו אותו חמשה פצעים בראשו, כי אמרו אתה גדולו של ישראל לכן נקחה ממך נקמת התלוי ונפצעה בך כאשר פצעתם באלהינו ה' פצעים. וכמעט שכנה דומה נפשו הטהורה לולי רחמי יוצרנו אשר ריחם על תורתו וימן ד' שר גדול לרבינו יעקב בדרך אותו שדה ויקראהו רבנו וישחדהו בסוס שווה ה' זקוקים וילך השר וידבר על לב התועים וישסעם בדברים ויאמר להם הניחו לי היום ואני אדבר עמו אולי יפותה ונוכל להסיתו ואם לא יאבה דעו כי מחר אתננו בידכם. וכה עשו ונדחית השעה הרעה בחמלת ה' על עמו ריחם על המרביץ להם תורתו הקדושה.
במהלך מסע צלב זה, בעת שהיה בבלואה (Blois) נכח בעלילת הדם נגד יהודיה בשנת 1171, שבה הוצאו להורג כל ארבעים יהודי הקהילה. לזכר העלילה נקבע צום בכ' בסיון, קביעה המיוחסת לרבנו תם.
[עריכה] תקנות
רבנו תם כינס בטרואה-טרוייש באמצע המאה ה-12 את האסיפות שהביאו לקביעת תקנות ליהדות צרפת. ביניהן אחת הנוהגת בדין תורה עד לימינו (בשינויים שנקבעו במהלך הדורות) והקרוייה "תקנת הנדונייה". נראה שהיה זה בזמן שישב בה לאחר שירד מנכסיו בראמרו.
[עריכה] קשריו עם גדולי ישראל בדורו
בתקופה שבה חי רבי אברהם בן עזרא בצרפת הוא התיידד עם רבנו תם, וישנה התכתבות ביניהם בה הוא אומר על ר"ת - "אתה מקום מקדש וההראל". ר"ת התכתב גם עם גדולי ישראל נוספים בדורו. בעקבות המתקפה של דונש בן לברט על מנחם בן סרוק תמך רבנו תם במנחם, וכתב ספר 'הכרעות' נגד דונש.
[עריכה] קבורתו
רבנו תם קבור יחד עם אחיו ובעלי תוספות נוספים בבית הקברות העתיק בעיר ראמרו. ב-2005 נעשה מאמץ לשקם את בית הקברות ולתחמו, ואף הוקם בית מדרש סמוך.
[עריכה] חיבוריו
פירושיו של ר"ת הם היסוד הראשון לכל קובצי התוספות. הוא כתב את החיבור "ספר הישר", שהוא מעין אסופה בת שני חלקים של שותי"ם ופרשניות לגמרא. כן חיבר דברים נוספים בענייני כתיבת ספר תורה וגטין ומחזור שכלל הלכות תפילה, חיבר מספר פיוטים וספר דקדוק.
[עריכה] פיוטיו
רבנו תם היה ממעריצי הפיוט, ופסק, שלא רק שמותר להפסיק את סדר התפילה בשביל הפיוטים, אלא יש בזה "מצוה מן המובחר ומכוון אדם את לבו למקום על ידיהם". מלבד כתיבת פיוטים משלו, ר"ת גם פירש והגיה (תיקן) פיוטים של פייטנים אחרים. כמן כן, הוא הסתמך על פיוטים לפסוק הלכה. רבנו תם היה הראשון מבין חכמי צרפת שחיבר שירים במשקל השירה הספרדית. בזה הוא כנראה הושפע מחכמי ספרד ודרום צרפת שהיה איתם במגע. היום ידועים לנו שלושים ואחד פיוטים המיוחסים לרבנו תם (לגבי ארבעה מהם יש ספק אם אמנם הוא המחבר). רבי אברהם אבן עזרא (פרשן התנ"ך הספרדי הידוע) הופתע מהסגנון החדש של ה'צרפתי' וכותב לו בלעג:
"ומי הביא לצרפתי בבית שיר
ועבר זר מקום קודש ורמס?
ולו שיר יעקב ימתק כמו מן
אני שמש וחם שמשי ונמס"
רבנו תם לא נפגע ואף מוכן היה להודות בעליונותו של הראב"ע:
"אני עזרי ישיבוהו סעיפיו
אשר נתן ידידו בין אגפיו
אני עבד לאברהם למקנה
ואקודה ואשתחוה לאפיו"
תשובה מנומסת ומתוחכמת זו, הוכיחה לראב"ע שרבנו תם אינו מנסה להתחרות בו כמשורר, והוא חוזר לדבר אל רבנו תם כאל גדול הדור:
"הנכון אל אביר עם-אל ורועם
להשפיל ראש במכתב אל בזוי עם
וחלילה למלאך האלוהים
אשר יקוד וישתחוה לבלעם"
[עריכה] תלמידיו
ר' שלמה לוריא (המהרש"ל) כותב כי "שמונים בעלי תוספות היו בפרק אחד לפני רבנו תם וכל אחד הגיע להוראה .... ותלמידים לרוב בלי מספר". למטה רשימה חלקית של תלמידי רבנו תם. רובם מוזכרים בתוספות או בספר הישר:
- ר' יוסף בן משה (הנקרא ר' יוסף פורת)
- ר' אהרן בר' יוסף, שקרא לעצמו "קטן מתלמידיו" (כנראה בנו של ר' יוסף בן משה)
- ר' יעקב ישראל בר' יוסף
- ר' שמעון בר' יוסף מפלייזא (Falaise) – נהרג על קידוש ד'
- ר' יום טוב בן הרב ר' יהודה (בן דודו של רבנו תם, חתנו של רש"י)
- ר' אליהו בן ר' יהודה מפאריס
- ר' חיים בר' חננאל הכהן
- ר' משולם בר' נתן (מיוצאי נארבונה אשר בדרום צרפת)
- ר' משה בר' אברהם מפונטייזה (Pontoise)
- ר' יוסף דאורליינס (Orleans) שנקרא בכינוי "בכור שור"
- שמשון בן יוסף
- ר' אברהם בר' יוסף מאורליאנש
- ר' יעקב מאורליאנש, המכונה גם "רבנו תם מאורליינש", נהרג על קידוש השם ב-1189 בלונדון ביום הכתרתו של המלך ריצ'רד לב האריה
- ר' יום טוב בן ר' יצחק מיואני (Joigny) נהרג על קידוש ד' בפרעות יורק (York) בשנת 1191
- ר' מנחם בר' פרץ
- ר' יעקב מקורביל (Corbeil) נהרג על קידוש ד' במגנצא בשנת 1192
- ר' יהודה מקורביל (אחיו של ר' יעקב מקורביל)
- ר' אברהם מבורגויל (Bourgueil)
- ר' יצחק בן ברוך (אולי היה מזכירו של ר"ת כחי הוא ענה לשואלים בשם ר"ת)
- ר' אליעזר בר' שמואל ממיץ (הרא"ם)
- ר' יצחק בן אשר הלוי (ריב"א) משפירא (Speyer) שבאשכנז
- ר' אליעזר בן נתן המכונה ראב"ן, חי במגנצא
- ר' משה בר' שלמה הכהן (רבו של הראבי"ה)
- ר' יצחק בן מרדכי (ריב"ם) מריגנשבורג
- ר' אפרים בר' יצחק בר' אברהם הזקן הידוע גם כר' אפרים הגדול וכר' יקיר וכר' אפרים מרגנשבורג
- ר' משה בר' יואל
- ר' אליעזר בר' יצחק מביהם (פראג)
- ר' יצחק בר' יעקב (ר"י הלבן) מבוהמיה
- ר' פטר בן יוסף (חי בקארינטייה שבאוסטריה) – נהרג על קידוש ד' בימי מסע הצלב השני
- רבי משה מקייב (למרות שמצוין שמוצאו מקייב ורבים נוטים לחשוב שמקורו בקייב שבאוקראינה נראה לי שהייתי משבצו בקיוב שבמורביה. זאת בשל המרחק העצום מקייב שבאוקראינה לצרפת והעובדה שבאותה תקופה אנו מוצאים חכמים ממורוויה הלומדים בישיבות צרפת וחבל הריין י.ל.)
- ר' אברהם הגר מהונגריה ובנו ר' יצחק
- רבי יוסי מטרינטו
[עריכה] הערכת הדורות לרבנו תם
במות רבנו תם קוננו בי הדור כלשון בן אחותו, הר"י הזקן, "כי כבה אורו של עולם וכי נשבו לוחות הברית". תלמידו ר' חיים הכהן אמר: "אלמלא הייתי כשנפטר ר"ת הייתי מטמא לו ". ביטוי לדעת הדורות הבאים על רבנו תם נמצא בדברי ר' יצחק בן ששת, מגדולי חכמי ספרד במאה הי"ד, באמרו: "כמוהו בפלפול לא נהיה מאחר שהתלמוד נחתם , תלמוד ערוך בפיו ושגור, סיני ועוקר הרים וטוחנן זה בזה בפלפולו ועומק שכלו". ולאחר שהזכיר את השאילתות הלכות גדולות , רבנו חננאל ורש"י, הוסיף: "ועוד דשאני ר"ת דרב גובריה והיה כאחד מהם ואולי יותר מהם בחריפות ובקיאות". בני דורו העריצוהו לא רק בגלל חריפותו ובקיאותו; הם ראו בו אישיות של מנהיג ודבר(מי שמדרבן) לדור, בעל כוח השפעה והכרעה. ותלמידיו הכירו בו את המורה, שהראה להם דרך חדשה בלימוד התלמוד. האגדה העממית (מהמאה ה-16) מבטאת את מידת ההערכה שהיה לר"ת על עצמו וגם את מידת ההכרה שהוא זכה לה, בסיפור זה: "וקבלתי ששמע ר"ת קול בכייה כשמת רש"י ושאל מה קול הבכי ואמרה לו אמו, כמדומה לי על שכבה נר ישראל, אמר אני אחזור ואדליקהו"
[עריכה] תפילין דרבנו תם
רבנו תם חלק על סבו, רש"י, בעניין סדר הפרשיות בתפילין, ועד היום ישנה חלוקה בין 'תפילין של רש"י' ל'תפילין של רבנו תם' (אותם יש נוהגים להניח בנוסף לתפילין של רש"י), אם כי ההלכה נפסקה כדעת רש"י. במסורת שקבע רש"י, סדר הפרשיות הוא "קדש", "והיה כי יביאך", "שמע ישראל", "והיה אם שמוע". לגירסת רבנו תם הסדר הוא "קדש", "והיה כי יביאך" "והיה אם שמוע" ו"שמע ישראל".
