יעקב וסרמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב וסרמן (10 במרץ 1873 - 1 בינואר 1934) סופר יהודי-גרמני. נולד בגרמניה ומת באוסטריה.
יעקב וסרמן נולד בפירת' כבנו של סוחר, ובגיל צעיר התייתם מאמו. בגיל צעיר גילה עניין בספרות ופרסם קטעי כתיבה שונים בעיתונים. אביו לא גילה נכונות לתמוך בשאיפותיו הספרותיו ועל כן עבד לאחר סיום לימודיו במשך זמן קצר כשוליה לאיש עסקים בוינה.
וסרמן עשה את שירותו הצבאי בנירנברג ואחר שהה בדרום גרמניה ובשווייץ. בשנת 1864 עבר למינכן, שם עבד כמזכיר ואחר כעורך, יחד עם תומאס מאן, בעיתון "זימפליציסימוס" ובהמשך למד משפטים באוניברסיטת מינכן. בתקופה זו הוציא את הרומן שלו, "מלוזינה" והתוודע אל המשוררים ריינר מריה רילקה והוגו פון הופמנסטאל ואל הסופר תומס מאן.
משנת 1898 היה מבקר תיאטרון בוינה. בשנת 1901 נשא לאישה את יולי שפייר, שממנה התגרש בשנת 1915. שלוש שנים לאחר גירושיו התחתן שוב, עם מריה קרלווייס.
אחרי 1906 חי לסירוגין בוינה או באלטאאוזה בשטיריה, שם מת בשנת 1934 לאחר מחלה קשה.
בשנת 1926 נבחר לאקדמיה הפרוסית לאמנות. הוא התפטר בשנת 1933 ובכך הקדים בדוחק את גירושו על ידי הנאצים. באותה שנה נאסרו ספריו להפצה בגרמניה.
יצירתו של וסרמן כוללת שירה, מאמרים, רומנים וסיפורים קצרים.
[עריכה] מספריו שתורגמו לעברית
- טרילוגיה:
- פרשת מאוריציוס, (1928), עברית בהוצאת עם עובד
- אצל אנדרגסט, (1931)
- הקיום השלישי של יוזף קרקהובן, (1934)
- בעל האווזות, (1915), עברית בהוצאת זב"מ
- קספר האוזר. (1908), עברית בהוצאת זב"מ
- אוטוביוגרפיה: חיי כיהודי וגרמני, (1921)
- זהב קאכאמאלקה, סיפורים, (1928)
- הזהב של פרו/גירונימו די אגליאר תורגם על ידי מ. טמקין והופיע בספרית תרמיל של הוצאת משרד הביטחון בשנת 1967.
