יעקב בקנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יעקב דוד בקנשטיין (נולד ב-1 במאי 1947) - פיזיקאי ישראלי, חתן פרס ישראל לפיזיקה לשנת 2005.

בקנשטיין מחזיק בקתדרה ע"ש פולק לפיזיקה עיונית באוניברסיטה העברית בירושלים, חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס רוטשילד.

תלמידו של הפיזיקאי האמריקאי ג'ון ארצ'יבלד וילר. בקשנטיין תרם לייסוד התרמודינמיקה של חורים שחורים ולהיבטים אחרים של הזיקה בין מידע וכבידה. בשנת 1972 הציע לייחס אנטרופיה לחור שחור. הוא הציע, על סמך הגילוי של סטיבן הוקינג כי השטח הכולל של אופק האירועים כתוצאה של מיזוג בין חורים שחורים לא יכול לקטון, שהאנטרופיה של חור שחור פרופורציונלית לשטח אופק האירועים שלו.

בתחילה התקבלה טענתו בביטול בקהילייה המדעית, כולל על ידי הוקינג, שכן אם לחור שחור יש אנטרופיה, צריכה להיות לו גם טמפרטורה, ואז הוא צריך לקרון כמו גוף שחור. אולם ב-1975 הוקינג גילה כי חור שחור יכול לפלוט קרינה, תוצאה של זוגות חלקיקים וירטואלים שנוצרים קרוב לפני אופק האירועים שלו. קרינה זו נקראת קרינת הוקינג. החיישובים הראו שקרינה זו אכן מתאימה לקיום אנטרופיה הפרופורציונאלית לשטח החור השחור, הרעיון נעשה למקובל, ואנטרופיה זו מכונה אנטרופיית בקנשטיין הוקינג.

כיום עוסק בקנשטיין בעיקר בניסיונות להשיג ביסוס יחסותי לדינמיקה הניוטונית המתוקנת שפיתח מרדכי מילגרום.