יחיאל צ'לנוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יחיאל צ'לנוב(1863,קרמנצ'וג, אוקראינה-1918, לונדון, בריטניה). מנהיג ציוני. שנים רבות היה יושב ראש הקונגרסים של ציוני רוסיה.

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
2 הנצחת מורשתו
3 מקורות

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] השנים הראשונות

יחיאל נולד למשפחה חסידית בעיר קרמנצ'וג. בשנת 1876 עבר למוסקבה והתחיל ללמוד רפואה באוניברסיטת מוסקבה, אותו סיים בשנת 1888. בזמן לימודיו התקרב לתנועות מהפכניות ברוסיה והתחיל להתעניין ברעיונות הנרודניקים. אחרי סיום לימודיו התחיל קריירה רפואית במוסקבה.

[עריכה] פעילותו הציונית הראשונית

בעקבות הפוגרומים של שנת 1881 עזב את החוגים המהפכניים הרוסיים והתקרב לחובבי ציון. ביחד עם אוסישקין הקים חוג ציוני ראשון במוסקבה ולאחר מכן הקים בשנת 1884 ביחד עם הרב יעקב מזא"ה ופסח מרק הקים את אגודת בני ציון. בשנת 1897 השתתף בקונגרס הציוני הראשון בבזל והצטרף לתנועה הציונית.

[עריכה] מנהיג ציוני רוסיה

בשנת 1902 היה יושב ראש קונגרס מינסק. בקונגרס הציוני בשנת 1903 הנהיג את הסיעה של הציונים הרוסיים שהתנגדה לתוכנית אוגנדה ויחד עם 128 חברי הקונגרס עזב את המליאה כמחאה על קבלת התוכנית. כנגד התוכנית כתב צ'לנוב מספר מאמרים בשם הכולל:"ציון ואפריקה". יחיאל שימש יושב ראש הקונגרס ה-3 של ציוני רוסיה בחלסינקי בשנים 1905-1907. התוכנית העקריץ שנידונה שם הייתה גיוס משאבים לרכישת קרקעות בארץ ישראל.

[עריכה] בתפקידים ציוניים בכירים

בקונגרסים הציוניים הכללים נבחר צ'לנוב כחבר הבנק הציוני הקולוניאלי וכחבר בקרן קיימת לישראל. הוא ערך ביקור בשנים 1907-1909 בארץ ישראל מתוקף תפקידו החדש וקנה אדמות ליד כנרת במקום שלאחר מכן הוקם היישוב החקלאי מגדל. בשנים הבאות השקיע את מאמציו בכתיבה על נושאי חינוך ופיתוח הציונות בעתיד, וכן המשיך בכתיבת מאמרים כנגד תוכנית אוגנדה. בשנת 1911 נבחר לוועד הפועל של הקונגרס הציוני, שלמעשה היה הגוף בעל הסמכויות הגדולות ביותר שם. במסגרת תפקידו השתתף ב1912 בחנוכת הטכניון בחיפה.בשנת 1911 עבר לברלין שהפך למרכזו הקבוע עד שנת 1921 של התנועה הציונית.

[עריכה] קו מדיניות בשנים האחרונות לחייו

צ'לנוב דגל בקו שעל התנועה הציונית להישאר נייטראלית במלחמה ולא להתערב לטובת אף צד. הוא התנגד נמרצות להקמת הועדה לענייני המזרח על ידי ציוני גרמניה, שכן זה היה עלול להביא לדעתו לאנטישמיות ברוסיה. הוא התנגד ליוזמה של זאב ז'בוטינסקי להקמת גדודים עבריים בתמיכת בריטניה, וכן ליוזמתם של חיים ויצמן ונחום סוקולוב לגיוס התמיכה היהודית באימפריה הבריטית. צ'לנוב קיבל בקור רוח את הצהרת בלפור, והתנגד לתהלוכות שמחה בעקבותיה.

[עריכה] קונגרס ציוני רוסיה ב1917

לאחר מהפכת פברואר כל המפלגות ברוסיה נהיו חוקיות ובין 24 ל31 במאי התקיים הקונגרס הכללי של כל ציוני רוסיה, ששם יוצגו המפלגות עם כל המצעים האפשריים. המפלגות הגיעו להסכמה על קוי מדיניות במצב החדש. יחיאל צ'לנוב נפטר בלונדון בשנת 1918 באחת משליחויותיו למען התנועה הציונית. גופו הועלה לארץ בשנת 1961.