יום הכיפורים בבית המקדש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט אך העבודה עליו הופסקה לפני שהושלמה, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
יום הכיפורים היה מועד חשוב בבית המקדש; לעובדיו בפרט, ולעם ישראל בכלל. במועד קדוש זה מוחל האל על החטאים שנעשו במהלך השנה. יום הכיפורים היה יום חשוב, מרכזי ומותח במיוחד לכהן הגדול. כל התיאורים בערך זה לקוחים ממקורות מאוחרים במאות שנים להתרחשויות עצמן, וצריך לקחת אותן בעירבון מוגבל. משנה מסכת יומא, הטקסט הקדום ביותר של עבודת היום המצויה בידינו מאוחרת לחורבן הבית במאה ושלושים שנה. על אף שייתכן כי תיאורים רבים הם מהימנים, עיצובה של המשנה, מגמתה הפולמוסית לעיתים, והעדר תיעוד מקביל במקורות בני הזמן, יוצרים ספק במהימנות זו.
תוכן עניינים |
[עריכה] הכנות ליום כיפור
המשנה מספרת כי שבעה ימים לפני יום כיפור היה פורש הכהן הגדול מביתו ללשכת פלהדרין. פרישה זו היא, על פי הבבלי "לקדושה", ומטרתה לדמות את יום הכיפורים לימי המילואים המפורטים בבמדבר פרק ח. ביום השמיני לפרישתו, יום הכיפורים, חונך הכהן את המקדש. כל שבעת היתמים האלה הוא היה מתאמן לקראת יום כיפור, לומד את הדינים ומתאמן בשחיטה. הוא גם היה עושה את כל עבודות המקדש השוטפות. החזרות המרובות נועדו לכך שלא יהיה שום פגם בעבודת יום הכיפורים, ניתן לומר שפעולה זו היא משום שבימי הבית השני היו לפעמים כהנים גדולים בורים ועמי ארצות. גם נותנים כהן אחר שאם הוא יטמא אז הכהן האחר יחליף אותו - אך קרבתו של יום הכיפורים לימי המילואים מעלה אפשרות שמא הכהן הגדול צריך להיות "חדש" לעבודה זו ולהתכונן אליה כאילו לא עבד מעולם.
[עריכה] הצעדה לבית המקדש ביום הכיפורים
בערב יום כיפור היו צועדים ראשי העם עד לבית המקדש בסדר הנ"ל: בראש הצעדה הלכו המלך וכל בית המלוכה, אחריהם צעדו 36,000 לויים ו-24,000 כוהנים. אחריהם צעדו המשוררים, המנגנים וכל שאר אנשי בית המקדש. אחריהם צעדו 70 אנשי הסנהדרין וחכמי העם, אחריהם מאה כוהנים, ולבסוף צעד הכהן הגדול וכל זקני הכהונה החשובים.
[עריכה] ליל יום כיפור
על פי המתואר במשנה במסכת יומא, בבוקר לפני כניסת יום הכפורים היו לוקחים זקני הסנהדרין את הכהן הגדול ומשננים לו בעל פה את סדר העבודה. בערב הם היו מוסרים אותו לזקני כהונה והיו משביעים אותו שלא ישנה מהסדר המקובל והוא היה בוכה בגלל שהם חשדו בו שהוא צדוקי והם היו בוכים בגלל שחשדו בכשרים "והחושד בכשרים לוקה בגופו". לאחר מכן, הכהן היה הולך ללשכת פרהדרין ונשאר שם ער כל הלילה, על מנת שלא ייטמא בטומאת קרי תוך כדי שינה. כדי שלא ירדם, היו באים הכהנים ולומדים אתו כל הלילה. אם היה מתנמנם, פרחי כהונה היו מעירים אותו ואומרים לו לשים את רגליו על הרצפה (הכהנים לא נעלו נעליים והרצפה הייתה קרה מאוד) ולבצע שכיבות סמיכה על האגודלים שלו (שכתוב "עמוד והפג"). על גג בית המקדש ישבו צופים, וכאשר עלה השחר הצופה היה קורא: "ברקאי"! והעבודה הייתה מתחילה.
[עריכה] סדר העבודה
עבודת כהן הגדול ביום הכיפורים נחשבה לחשובה ביותר בשנה. ואלה פרטיה: ביום הכיפורים היה הכהן הגדול מקריב לבדו 15 קורבנות. הוא היה מקטיר קטורת 3 פעמים. מחליף בגדים 5 פעמים מבגדי זהב לבגדי לבן ולהפך, ובכל פעם היה טובל פעם אחת ומקדש את ידיו ורגליו פעמיים. הכהן הגדול היה מתוודה ביום הכיפורים 3 פעמים על חטאיהם של עם ישראל, ועל חטאיו שלו.
עם שחר היה יוצא הכהן הגדול אל המקוה שבהר הבית, טובל בפעם הראשונה ומחליף את הבגדים הרגילים שלבש עד עכשיו לבגדי זהב. בבגדים אלו הוא היה נכנס למקדש ועושה את כל עבודות היום-יום, שבדרך כלל היו עושים אותן 16 כהנים. אחרי שגמר אותן, הוא היה מקריב את קורבנות היום - פר ושבעה כבשים.
אחרי שגמר את קרבנות היום, הכהן הגדול היה טובל ומחליף את בגדיו לבגדי לבן. בבגדים אלו הוא היה הולך ומתודה על הפר שהוא קרבנו האישי. תוך כדי הוידוי הוא היה אומר את השם המפורש בפעם הראשונה. הכהן הגדול לא שחט את הפר מיד אלא היה הולך אל שער ניקנור ומגריל בין שני השעירים: על אחד הוא היה שם את הגורל שהיה כתוב עליו "לשם" ואומר את השם המפורש שוב. לשני הוא היה קושר סרט אדום בין קרניו ומשאיר אותו בשער המזרח כנגד בית שילוחו. בוידוי הוא היה אומר את השם המפורש פעם נוספת. אחר כך היה הכהן מתוודה על הפר שוב - הפעם לא על חטאי עצמו, אלא על חטאי הכהנים. לאחר מכן היה שוחט את הפר ונותן לכוהן אחר שעמד שם את דם הפר למרס בו(לערבב אותו) כדי שלא ייקרש. לאחר שחיטת הפר היה הולך למזבח הזהב ולוקח מהגחלים ושם במחתה ועליהם שם את הקטורת ומניח את המחתה בקודש הקודשים. אחר חזרתו וטבילתו בשנית היה ניגש אל השעיר שיצא בגורל "לשם" ושוחט אותו ומניח את דמו אצל כוהן אחר שעמד שם. לאחר מכן היה ניגש אל השעיר המשתלח ומתוודה עליו את חטאי עם ישראל ונותן אותו ביד איש עתי לשלוח אותו אל הר הגזירה.
[עריכה] כניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים
הכהן הגדול נכנס ביום הכיפורים שלש פעמים לקודש הקודשים בבגדי לבן. רגעים אלה היו רגעי השיא ביום הכיפורים, משום שאם הכהן הגדול לא היה ראוי להיות בתפקיד זה הוא היה מת במקום. לכן גם חיברו לו פעמון וחוט על הרגל, שאם ימות אז הפעמון יפסיק לצלצל ואז ימשכו אותו עם הכבל החוצה. בעת שהייתו של הכהן הגדול בקודש הקודשים הוא התפלל על: שלום עם ישראל וטובתו, המשך מלכות בית דוד, גשמי ברכה וסליחה וכפרה על חטאיו וחטאי העם.
בפעם הראשונה היה הכהן הגדול מקטיר את הקטורת בין בדי הארון (בבית שני לפני אבן השתיה) ומתפלל. אחר כך הוא היה יוצא, לוקח את דם הפר ששחט קודם, חזר פנימה והיזה אותו מול הארון, פעם אחת למטה ושבע למעלה. מיד הוא היה יוצא, שוחט את השעיר שעלה עליו גורל של "שם" ומזה את דמו, באותו מקום ובאותה צורה. בשאר הדם הוא היה יוצא, מזה מבחוץ פעם אחת בכל סוג של דם, ואז מזה על המזבח בתערובת שארית הדם.
[עריכה] השעיר לעזאזל
- ערך מורחב – שעיר לעזאזל
[עריכה] מחילת החטאים
עשר פעמים נאמר שמו המפורש של אלוהים על ידי הכהן הגדול. בשעה שהיה נשמע שמו המפורש של אלוהים היו כל העם משתחווים ואומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ומתוודים על חטאיהם.
בערב יום הכיפורים היה נקשר סרט אדום לפתח אולם בית המקדש. אם בצאת יום הכיפורים היה מלבין הסרט, היה זה סימן שאלוהים סלח על חטאיהם וכיפר על עוונותם.
[עריכה] צאת יום הכיפורים
בצאת יום הכיפורים, לאחר שובו של הכהן הגדול והלבנת הסרט, שמחו כל העם, וסבבו את הכהן הגדול בשירים וריקודים וליוו אותו עד לביתו. לאחר מכן היו חוזרים העם כל אחד לביתו בהרגשת שמחה, וקירבה לאלוהים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ישראל קנוהל ושלמה נאה, "מילואים וכיפורים", תרביץ ס עמ' 17-44
- חנוך אלבק, שישה סדרי משנה, סדר מועד, ירושלים תשי"ט, מבוא למסכת יומא
- שלמה לוינשטם, "יום הכיפורים" בתוך: י' ליכט (עורך) מועדי ישראל, ירושלים תשמח
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים במקדש, באנציקלופדיה יהודית "דעת"
- אתר מכון המקדש בעברית
- אתר מכון המקדש באנגלית
