יובל שטייניץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יובל שטייניץ

תאריך לידה	10 באפריל 1958
כנסות	15, 16, 17
סיעות	הליכוד
תפקידים בולטים	יו"ר ועדת החוץ והבטחון יו"ר ועדת המשנה לתפיסת הבטחון יו"ר ועדת המשנה לענייני מודיעין ושירותים חשאיים יו"ר הוועדה הבטחונית המשותפת לועדת החוץ והבטחון ולקונגרס ארצות הברית

יובל שטייניץ (נולד ב-10 באפריל 1958), פילוסוף, חבר כנסת מטעם מפלגת הליכוד.

גדל ברמות השבים. לאחר שירותו הצבאי כחייל בחטיבת גולני, השלים תואר ראשון ושני בפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. את הדוקטורט בפילוסופיה, שנושאו "מנוקדת מבט רציונאליסטית", עשה במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב. בתום לימודיו, בשנת 1993, הוענקה לו "מלגת אלון". לימד פילוסופיה באוניברסיטת חיפה.

במסגרת תפקידיו בצבא ובכנסת התעניין שטייניץ בנושאים של תפיסת הביטחון של ישראל, טקטיקה ואסטרטגיה צבאית. שטייניץ כתב מספר מאמרים בנושאים אלה לבטאון הצבאי "מערכות" של משרד הביטחון.

בתחילת דרכו הפוליטית היה פעיל בשמאל, ואף חבר בשלום עכשיו, אך שינה את נטייתו ימינה בשנת 1993, בעקבות ביקורתו על הסכמי אוסלו. בבחירות בשנת 1996 יצא בתמיכה גלויה בבנימין נתניהו. בשנת 1999 רץ שטייניץ ברשימת הליכוד לכנסת ה-15 ונחשב כמקורב לבנימין נתניהו. אף שהליכוד זכה ב-19 מנדטים ומקומו ברשימה היה המקום העשרים, בכל זאת נכנס לכנסת בשל התפטרותו של נתניהו. ייתכן שלתחושת המחויבות שחש נתניהו כלפי שטייניץ היה חלק בהתפטרותו. במסגרת תפקידו שימש שטייניץ כיו"ר ועדת המשנה לתפיסת הבטחון וכחבר בועדת החוץ והבטחון, ועדת חוקה, חוק ומשפט, ובועדת המדע והטכנולוגיה.

שטייניץ נבחר לכנסת ה-16, בה כהן כיו"ר ועדת החוץ והבטחון, יו"ר ועדת המשנה לענייני מודיעין ושירותים חשאיים וכיו"ר הוועדה הבטחונית המשותפת לועדת החוץ והבטחון ולקונגרס ארצות הברית. בכהונתו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, נחשב שטייניץ כמי שהצליח ליצור סדר יום עצמאי לועדה. הוא הרבה לתחקר בנוקבות בכירים במערכת הביטחון, לרבות הרמטכ"ל ושר הביטחון, שבעבר זכו ליחס אוהד אוטומטי מהועדה. שטייניץ יזם את הקמתה של הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק שביקרה בחריפות את תפקודי קהילת המודיעין על כישלונה להעריך נכונה את הימצאותם של טילי קרקע-קרקע ונשק בלתי קונבנציונלי בידי עיראק בחודשים שקדמו למלחמת עיראק, וכן את כשלונה לגלות את תוכנית הגרעין של לוב. כמו כן, יזם שטייניץ את הקמתה של הוועדה הציבורית לבחינת הפיקוח הפרלמנטרי על מערכת הביטחון והדרכים לשיפורו. הרבה להתריע על הסכנה הטמונה מהתעצמותה הצבאית של מצרים והצטיידותה בנשק אמריקני חדיש, וטען שיש להתכונן לאפשרות של מלחמה בחזית הדרומית [1]. בנוסף בלט בתמיכתו בפיתוח חיל הים והפיכתו לזרוע אסטרטגית בעלת יכולות תקיפה ארוכות טווח, בדומה לחיל האוויר [2].

בדיון על תוכנית ההתנתקות, התנגד בחריפות למסירת ציר פילדלפי לידי מצרים וטען כי המצרים מעלימים עין במכוון מהטרור הפלסטיני וממנהרות ההברחה, וכי ההסכם עלול לפגוע בפירוז סיני, החיוני לביטחון ישראל[3]. לדבריו בזכות התנגדותו הצליח לצמצם משמעותית את פריסת הכוחות המצריים בגבול שתוכננה על ידי הממשלה[4]. בנוסף, קרא שטייניץ לביצוע "מבצע חומת מגן 2" ברצועת עזה על מנת לטהר אותה מקיני טרור ולהפסיק את ירי הקסאם על ישראל.

נבחר מטעם הליכוד לכנסת ה-17 לאחר שמוקם במקום התשיעי ברשימת המפלגה. היה מועמדו של נתניהו לתפקיד יו"ר הליכוד העולמי בבחירות שנערכו ביוני 2006, אך הפסיד לדני דנון, ראש ההנהגה העולמית של בית"ר.

שטייניץ נשוי לגילה כנפי-שטייניץ, שופטת בית-המשפט המחוזי בירושלים.

[עריכה] ספריו

הזמנה לפילוסופיה, זמורה-ביתן, 1987
לעולם תהא המטפיזיקה - דיאלוגים דמיוניים בין קאנט לבין פילוסופים מודרנים בשאלת הסינטתי-אפיורי וקיומן של אמיתות מוחלטות, דביר, 1990
עץ הדעת - אלוהים, לוגיקה וסיבתיות, דביר, 1994
טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה, זמורה-ביתן, 1998