יהדות קובה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות קובה היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות באיים הקריביים ומרכז אמריקה המתגוררת במדינת קובה.
בין הספרדים שהתיישבו באי בשנת 1511, לאחר כיבושו, היו בין השאר אנוסים. אל היהודים שהיו באי הצטרפו עם הזמן יהודים ו"נוצרים חדשים" מברזיל לאחר שנמלטו מכיבוש החוף הצפוני-מערבי על ידי פורטוגל שתמכה באינקוויזיציה וכן מהגרים מהולנד.
במאה ה-17 חיו בהוואנה כמה עשרות יהודים, אך הם לא הצהירו על יהדותם בגלוי, מחשש מהאינקוויזיציה.
רק לאחר עצמאות המדינה במאה ה-19 והפרדת הדת מהמדינה הורשו יהודים באופן גלוי להגר לקובה. ואכן, יהודים רבים היגרו מאירופה לקובה, אך רובם המשיכו ממנה לארצות הברית, מקסיקו ומרכז אמריקה.
בשנת 1914 הוקם לראשונה בקובה ארגון קהילתי ספרדי לרווחת התושבים היהודים. בשנת 1917 כבר חיו בקובה כ-2,000 יהודים, רובם בהוואנה.
בשנות ה-30 החלו להיחקק חוקים שהגבילו את היהודים ואת ההגירה היהודית לתוך המדינה ואף האונייה סנט לואיס שהפליגה מאירופה לקובה ועליה יהודים רבים שנמלטו מפני גרמניה הנאצית לא הורשו לרדת בקובה ולכן נאלצו לחזור לאירופה.
בשנת 1952,חיו בקובה כ-12,000 יהודים .
לאחר כמה זמן, הגלל הגזירות הכלכליות של קסטרו שהקשו על כלכלתם של יהודים רבים באי הם עזבו את האי, חלקם לארצות הברית ופורטו ריקו, חלקם למקסיקו וחלקם לישראל.
כיום יש בקובה כ-1,500 יהודים בלבד, ורובם חיים בהוואנה.
