יהדות סין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות סין הינה אחת הקהילות היהודיות המוקדמות ביותר שהוקמו במזרח הרחוק.
הקהילה הוקמה ככל הנראה במאה ה-7 או המאה ה-8 כאשר הגיעו ראשוני היהודים לסין מהודו השכנה או על ידי מסעות של סוחרים מאירופה לסין דרך דרך המשי.
היהודים במקום מוזכרים גם מכתובות של הקיסרות הסינית וגם מתקופת המונגוליה ששלטו באזור.
הקהילה היהדות העתיקה ביותר בסין היא ככל הנראה קהילת יהדות קאיפנג שהתיישבו במקום במאה ה-11 ומקורם בהודו ופרס.
עד אז חיו היהודים המעטים בסין בקהילות קטנות ולא מאורגנות.
בית הכנסת של קהילת קאיפנג הוקם בשנת 1163. בית הכנסת נחרב מספר פעמים אך שופץ כל פעם מחדש.
הרב האחרון של קהילת קאיפנג נפטר בשנת 1867.
בשנת 1898 החלה ההתיישבות היהודית בעיר חראבין שבמנצ'וריה. הקהילה בעיר גדלה בשנת 1905 מ-500 תושבים ל-8,000 תושבים לאחר שפליטים יהודים רבים שנמלטו מרוסיה כתוצאה ממלחמת רוסיה-יפן ישבו במקום.
במהלך מלחמת העולם השניה ולאחריה מתיישבים במקום כ-20,000 פליטים יהודים מאירופה. במהלך המלחמה נשבו יהודים רבים מאזור העיר שנגחאי במחנות ריכוז של הצבא היפני.
מאז הקמת מדינת ישראל עלו רוב תושבי הקהילה לארץ ישראל ורק מעטים נשארו בסין.
כיום ישנם רק מעט בתי כנסת בסין והם מרוכזים בשנגחאי ובייג'ין רק בשביל תיירות של יהודים בסין ובשביל מעט היהודים החיים במדינה.
בנוסף ישנה קהילה יהודית של כמה מאות תושבים החיה בהונג קונג עוד מימי הבריטים. הקהילה מקיימת חיי קהילה עצמאיים ויש במקום מספר בתי כנסת פעילים.
