יבלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יבלית מצויה

יבלית או יבלית מצויה (Cynodon dactylon) הינה עשב בר רב שנתי בן למשפחת הדגניים.

ליבלית קני שורש מסועפים, המעמיקים עד מטר ויותר באדמה. קני שורש אלה זוחלים ומתפשטים וממפרקיהם יוצאים שורשים כלפי מטה וניצנים כלפי מעלה. מאלה מתפתחים עלים צרים, קצרים ושטוחים ותפרחות מאוצבעות. היבלית מעדיפה אקלים חם ובחורף כל חלקיה העל-קרקעיים נצרבים מהקור ומתייבשים. היבלית מתרבה הן על ידי זרעים והן על ידי קני שורש, המתפשטים מתחת לפני הקרקע ועל כן נחשבת ל"עשב רע". צמח זה הוא בעל יכולת שרידה מדהימה והדברתו קשה ביותר.

היבלית מתפתחת בארץ בכל סוגי הקרקעות, באדמות כבדות וכן בקרקעות לס. מאחר והיבלית גדלה גם בקרקע חולית, שורשיה מייצבים אותה ומאפשרים קליטת צמחים נוספים בעקבותיה.

[עריכה] שימושים

לשורש היבלית טעם מתקתק המזכיר שומר פשוט. בעתות רעב השתמשו בקמח שנטחן מהשורש לאפית לחם.
היבלית משמשת כמזון לסוסים, כבשים עיזים ובקר.
לעתים היבלית נאכלת בתאווה רבה גם על ידי כלבים וגורמת להקאה. הסברה היא שהיבלית משמשת אותם לניקוי הקיבה, בייחוד בעת הרעלה ובעיות עיכול.
שימוש כצמח מרפא לבעיות הקשורות לשלפוחית השתן ולכליות.

[עריכה] היבלית במשנה

היבלית מוזכרת במשנה כצמח שהפיקו ממנו דבק לצורך הדבקת כדי יין: "יבלית שטופלין בה את הפיטסין" (כלים ג', ו'). ייתכן כי היבלית המצויה היא צמח אחר, מאחר ולא ידוע על הפקת דבק מהיבלית המצויה. היבלית המשנאית מזוהה (לפי א' הראובני) עם עירית גדולה, שמשורשיה מפיקים תרופה ליבלות קשות וייתכן כי כונתה יבלית. כמו כן ידוע שמפיקים משורשי העירית דבק.