טירגארטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שדרת עצים בטירגארטן

טירגארטן (בגרמנית: Tiergarten) היא שכונה בברלין, בירת גרמניה.

השכונה גובלת בודינג (Wedding) בצפון, מיטה (Mitte) במזרח, קרויצברג בדרום-מזרח, שנברג בדרום ושרלוטנבורג במערב.

כתוצאה מרפורמת השכונות של ברלין, אוחדה השכונה רשמית בשנת 2001 עם ודינג ומיטה. השכונה המאוחדת נקראת גם היא מיטה, אך האיחוד הוא רשמי בלבד, ובפועל ההבדל בין מיטה העשירה והגרמנית לודינג וטירגארטן העניות בהן שוכנים זרים רבים נשאר כשהיה.

השכונה כוללת את האזורים מואביט, רובע הנזה וטירגארטן.

השם טירגארטן נובע מהפארק הגדול טירגארטן שבשטחה של השכונה (שיש מכנים אותו "הסנטרל פארק" של ברלין). משמעות השם בגרמנית הוא "גן חיות", אך בפארק אין ולא היה מעולם גן חיות. בעבר היה הפארק אזור ציד. בתוך הפארק אגמים ושבילים רבים, יערות קטנים ואזורי דשא ופרחים והוא גובל בשער ברנדנבורג במזרחו. במרכז הפארק נמצא "הכוכב הגדול" (Großer Stern), כיכר ובאמצעה עמוד הנצחון (Siegesäule), עמוד בגובה 67 מטרים, שבראשו אלת הנצחון במיתולוגיה הרומית, ויקטוריה והוא נבנה לזכר נצחון גרמניה ב-1864 במלחמתה עם דנמרק. בפארק נמצא גם בית תרבויות העולם (Haus der Kultur der Welten) והתזמורת הסימפונית של ברלין וברחוב המקשר בין שער ברנדנבורג וכיכר הכוכב הגדול, רחוב ה-17 ביוני (Straße des 17. Juli) עוברות תהלוכות ופסטיבלים רבים, הידוע בהם הוא מצעד האהבה השנתי (Love Parade).

קרוב לפארק נמצאות גם המשרדים החדשים של קאנצלר גרמניה, שגרירויות רבות, ביניהן השגרירות המאוחדת של מדינות סקנדינביה המורכבת מבניין אחד כלפי חוץ כאשר בפנים ישנם בניינים נפרדים לכל מדינה וכן הגלריה הלאומית החדשה (Neue Nationalgalerie) ובגבולה גם הרייכסטאג, בניין הפרלמנט הגרמני. גם אזור ככר פוטסדאמר, בנייני המשרדים (ביניהם המרכז האירופי של דיימלר-קרייזלר וסוני) ומרכזי הקניות שבו נמצא בתחומי השכונה.

מדרום לפארק, ברחוב קורפורסטן (Kurfürstenstraße), מתנהלת סצנת ההרואין והזנות של ברלין, שעליה נכתב הספר וצולם הסרט "אני, כריסטיאנה אף". מצפון, בחלק הגובל עם ודינג, נמצאים רבעים מוזנחים וחסרי יחוד המאוכלסים בצפיפות במהגרים רבים ומהווה אזור עני במרכזה הגאוגרפי של העיר.

האזור בו שוכן רובע האנזה (Hanseviertel) כיום נחרב כליל במלחמת העולם השניה וב-1957 הזמינה עיריית ברלין ארכיטקטים בעלי שם לתכנן את השכונה וכל אחד מהם תכנן בניין אחד. התוצאה הייתה שכונה יוקרתית של בתי קומות בסגנונות שונים, אך עם השנים לא נוצרה סימביוזה בין חלקי הרובע והוא ירד מגדולתו והוזנח.