טיבריוס סמפרוניוס גרקכוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

טיבריוס סמפרוניוס גרקכוס נולד ב-163 לפני הספירה למשפחת אצולה רומאית, קרוב של בכירים פוליטיים רבים. הקשר הבולט מביניהם היה קשרו לבית קורנליי סכיפיונס. בית זה זכה להצלחה המתמשכת ביותר מבין הבתים הרומאים, וגרקכוס היה קשור אליהם דרך אמו, קורנליה אפריקאנה, בתו השנייה של גיבור המלחמה סכיפיו אפריקנוס שעזר להביס את צבא חניבעל. בנוסף היה קשור דרך אחותו לסכיפיו אמיליאנוס, בעלה, מחריב קרטגו. גרקכוס היה גם קשור באופן שווה ליריביהם של הסכיפיוים מבית קלאודיוס פולכר - דרך אשתו של טיבריוס, קלאודיה, בת אפיוס קלאודיוס פולכר. פולכר תפקד בזמנו כראש הבית.

כמו כל אריסטוקרט בתקופה, גרקכוס התחיל את תפקידו בצבא כקצין זוטר. הוא הצטרף לצבא בזמן המלחמה עם קרטגו, אשר התרחשה בין 147 ל-146 לפני הספירה תחת פיקודו של גיסו, סכיפיו אמיליאנוס. בבוא הזמן הפך לקוויזיטור, אחראי כספים, בתקופתו של הקונסול גאיוס הוסטיליוס מאנכינוס, אליו התלווה בעת המלחמה הקולוניאלית בספרד (137 לפני הספירה).

תפקידו כקוויזיטור בספרד וקשריו המשפחתיים אפשרו לו להציל צבא של 20,000 רומאים מאובדן מלא בנומאנטייה. הוא הגיע להסכם הפסקת אש עם אנשי השבטים המקומיים. ואולם, בכירו אמיליאנוס התייחס אל ההסכם כאקט של פחדנות. אמיליאנוס אף הרחיק לכת ושכנע את הסנאט להפר את ההסכם. פעולה זו התחילה את הסכסוך הארוך של טיבריוס עם הסנאט, סכסוך אשר הביא בבוא העת למותו של גרקכוס.

שירותו בצבא חשף את טיבריוס גרקכוס לחולשתו הנסתרת של הצבא הרומאי. בעוד שמתח את משאביו עד לקצה כדי לשמור על כיבושו של אזור הים התיכון, כוח האדם של הצבא היה במגמת ירידה עקב צמיחתה של אוכלוסייה גדולה של איכרים עניים, אשר לא שירתו בצבא בשל עוניים. התפתחות זו הייתה במידה רבה תוצאה של בעיית הקרקעות. מכיוון שלגיונרים לא יכלו לחזור מהקרב לא משנה כמה ארוך היה, איכרים רבים נאלצו להשאיר את אדמותיהם אצל נשותיהם וילדיהם, דבר אשר הוביל במקרים רבים לפשיטת רגל ומכירת הקרקעות לפטריקים המבוססים. כאשר חזרו לגיונרים אלו מהקרבות, מצאו עצמם חסרי בית ורבים הצטרפו לכנופיות ברומא.

טיבריוס גרקכוס נבחר לשרת כטריבון בשנת 133 לפני הספירה, ושאף לפתור את בעיית הקרקעות. הצעתו הייתה מקבץ חוקים בשם Lex Sempronia agraria (לקס סמפרוניה אגראריה). המלצותיו היו שהשלטון יחרים קרקעות אשר הי ציבוריות במקור (שטחים שנכבשו על ידי רומא במלחמות קודמות) אך החוזקו בפועל על ידי בעלי קרקעות מבוססים, אשר קנו, יישבו, או שכרו אותן בתקופות קודמות, לפעמים אף לפני מספר דורות. הכוונה הייתה לשטחים אשר חרגו מה-500 יוגרה (כ-1.3 קמ"ר) שהותרו להחזקה על-ידי אדם אחד, על-פי חוק עתיק שגרקכוס רצה להחיות. את הקרקעות המוחרמות היה צריך לחלק בין עניים (לא ברור מי היה זכאי לקבל וכמה היה מקבל אם היה זכאי) - וועדה של שלושה חברים הייתה אחראית על רישום הקרקעות וחלוקתם. מטרת תוכנית זאת הייתה לפתור את שתי הבעיות: לטפל בחיילים המשוחררים, חסרי הבית, ולהעלות את כמות האוכלוסייה אשר ניתן היה לגייס לצבא. בנוסף, אין לזלזל בערך הפוליטי של החוקים האגרארים – גרקכוס היה להוט להשיב את הפופולריות שלו שספגה מהלומה קשה כאשר הופר הסכם הפסקת האש עם השבטים הנומאנטים. החוקים פעלו לטובת האוכלוסייה הענייה, וכטריבון היה לגרקכוס חשוב לעורר אצלם אהדה.

ואולם, הצעה זו נתקלה בסירוב נוקשה של הסנאט, אשר שכנע את אוקטאביוס – אחד הטריבונים – להטיל וטו על ההחלטה (זכות אשר הייתה לכל אחד מעשרת הטריבונים), ובכך למנוע את החקיקה. גרקכוס הפעיל לחץ כבד על אוקטאביוס לשנות את עמדתו ואף השבית את מוסדות המדינה על רקע זה. אבל אוקטאביוס נשאר איתן בהתנגדותו - ומסיבה זו פעל גרקכוס להדחת אוקטאביוס, ונערכה הצבעה בעם בנושא זה. כאשר היה ברור שתוצאת ההצבעה תהיה לטובת ההדחה, עצר אותה טיבריוס ופנה לאוקטאביוס בבקשה שישנה את עמדתו – אך אוקטאביוס סירב, ההצבעה נמשכה, ובסופה הודח. על פי וויקיפדיה, כבר בשלב זה היה חשש לחייו של גרקכוס, והוא חזר לביתו עם ליווי.

לאחר הדחתו של אוקטאביוס עברה הצעתו, והוא, ביחד עם אחיו גאיוס ואבי אשתו קלאודיוס פולכר (אשר היה קונסול ב-143 לפני הספירה), היו אחראים על ביצוע המהלכים. אולם הסנאט לא הסכים להעברת התקציבים הנדרשים, ורק כאשר מת מלך פרגאמום (עיר באנאטוליה) ב-134 לפני הספירה וכל כספיו הועברו לממלכה הרומית הגיעה ההזדמנות לה חיכה טיבריוס – הוא לקח אחריות על הכספים בשם העם והעבירם לאחראי האדמות. פעולה זו שברה את המסורת ארוכת השנים של אחריות הסנאט על כלכלה וענייני חוץ. בכך איים גרקכוס על כוחו של הסנאט, ואכן הסערה סביב פעולותיו של גרקכוס הייתה כה עזה, שהוא אוים בכך שבסוף כהונתו כטריבון, כאשר ניתן יהיה להעמידו למשפט, הוא ייתבע על הפרת חסינותו של הטריבון אוקטאביוס.

בעקבות האיומים של הסנאט, נלחץ טיבריוס ונקט בפעולה נוספת אשר נחשבה לבלתי חוקית. ב-132 לפני הספירה הוא הציג את מועמדותו לכהונה נוספת כטריבון, זכות אשר לא הייתה פסולה מבחינה רשמית – אך לא נוצלה כבר יותר מ-300 שנה, והיא נחשבה באופן כללי מעורפלת. בסנאט הוביל סכיפיו נאסיכה (הפונטיפקס מקסימוס, אשר היה גם אחראי לחסימת התקציבים) ניסיון לפסול את הפעולה ולשכנע את הקונסול סכאובולה לעצור את ההצבעה בכוח – אך סכאובולה התחמק מאחריות בטענה שלמיטב ראייתו, לא נעשה דבר לא חוקי.

בסוף נקבעה להיערך הצבעה (בפורום), על אף ששני הצדדים לא היא מרוצים מהמהלך. לגבי השתלשלות האירועים ביומו האחרון של טיבריוס יש חילוקי דעות. על פי גרסת אחת, הגיע טיבריוס לההצבעה בבגדי אבל, מלווה בשומרים חמושים – הצהרה שהפסדו יוביל להדחתו ומותו. האלימות פרצה ביו שני הצדדים, ובה גרקכוס נהרג. לעומת זאת, על פי גרסה אחרת, טיבריוס כלל לא היה מוכן לאלימות, ואילו נאסיכה הוביל את תומכיו מהסנאט (אשר גם הם לא היו חמושים לקראת קרב) לפורום, שם הרגו בעזרת מקלות את טיבריוס ורבים מתומכיו.

לאחר רצח טיבריוס גרקכוס אכף הסנאט את חוקיו, במטרה להשתיק את הפלבאים. גידול ברישום האזרחים בעשור הבא מצביע על הצלחת החוקים, אך למרות זאת בעתיד נתקלו במכשולים רבים. הוועדה המשיכה לעבוד עד 111 לספירה.

טיבריוס גרקכוס היה נשוי לקלאודיה פולכרה, בתו של קונסול לשעבר, והיו להם שלושה ילדים, אשר מתו בגיל צעיר. יורשו העיקרי של גרקכוס היה אחיו, גאיוס גרקכוס.