טבח יום ולנטיין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טבח יום וולנטיין הוא הרצח של שבעה אנשים שהתרחש ב-14 בפברואר 1929 בשיקאגו, במסגרת מלחמת כנופיות בין הכנופיה ה"דרומית" - איטלקית בהנהגתו של אל קפונה לבין הכנופיה ה"צפונית" - אירית/גרמנית בהנהגתו של ג'ורג' "באגס" מורן.
הטבח הוא כנראה האירוע האלים הידוע ביותר של המאפיה בשיקגו בשנות ה- 20.
השבעה שנרצחו היו חברי הכנופיה של באגס מורן. הם פותו להיכנס למלכודת ונורו על ידי אנשיו של אל קפון שהיו לבושים כשוטרים.
בשל העיתוי של יום האהבה והעובדה שהרוצחים היו לבושים כשוטרים המקרה זכה לסיקור עיתונאי נרחב - כותרות סנסציוניות שהיו מלוות בתמונות של גופות ההרוגים.
[עריכה] המלכודת
הטבח היה תוצאה של תוכנית של אל קפונה לרצוח את באגס מורן עצמו. לפי התוכנית היו אמורים 6 מחברי כנופייתו להוביל את מורן למארב במוסך בתואנה שהם רוצים למכור לו וויסקי מוברח משובח. הם הגיעו למקום בניידת משטרה גנובה לבושים כשוטרים (חוץ משניים). אולם לא מצאו את מורן אלא רק שבעה מאנשיו, ולכן סידרו אותם בשורה ליד הקיר וירו בהם למוות.
מורן עצמו אכן היה בדרך לשם אבל כאשר ראה את ניידת המשטרה הגנובה נמלט מהמקום. ההרוגים היו ג'יימס קלארק, פרנק ופיט גסנברג, אדם הייר, ג'וני מיי, ריינהרט שווימר ואל ווינשק. לא כל הקורבנות מתו מיד. פרנק גסנברג שמת לאחר מכן נשאל מי ירה בו, הוא ענה: "איש לא ירה בי". אל קפונה עצמו היה באותה עת בחופשה בפלורידה.
[עריכה] הרקע
הטבח היה אחד מאירועי הפשע הבולטים בשיקגו בין השנים 1926 ל- 1929. ב-3 שנים אלו נרצח עוזר לתובע המחוזי בעיר, המאפיה הטתה תוצאות של בחירות וכן היה רצח של חברי כנופיות על ידי המתחרים וביניהם, "טבח יום ולנטין".
בשיקגו לבדה מתו בין השנים 1920 ל- 1930 כמעט 550 חברי כנופיות מפגיעות של כנופיות מתחרות. המשטרה הרגה מאות של פושעים נוספים. ביניהם גם אחד מאחיו הצעירים של אל קפונה, סלבטורה (פרנק) ב- 1924.
