חרדון צב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| חרדון | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | קשקשאים |
| תת־סדרה: | לטאות |
| משפחה: | חרדוניים |
| סוג: | חרדון צב |
| שם מדעי | |
 Uromastix |
|
חרדון צב (שם מדעי: Uromastix), סוג לטאה מגושמת וכבדת גוף ממשפחת החרדוניים. המין הנפוץ בארץ, חרדון צב מצוי (Uromastix aegyptus), נחשב לזוחל המדברי הגדול בישראל.
חרדון הצב מגושם, ותנועתו איטית; הוא מגיע למשקל של מספר קילוגרמים, ואורכו של פרט בוגר כ-80 סנטימטרים. כרוב בני משפחת החרדוניים, הוא מעדיף אתרי חיות מדבריים בהם טמפרטורות גבוהות; בדרך כלל מעל 40 מעלות. חרדון הצב המצוי אשר נפוץ בארץ, חי בעיקר באזור הנגב וים המלח.
תזונתו של חרדון הצב מתבססת על צמחים בלבד; מן הצמחים המדבריים הוא משיג גם את מירב הנוזלים שהוא נדרש להם.
גופו של חרדון זה חום-כתום ברובו. הצוואר ארוך ובו מעין כפלי עור, ואילו הזנב קוצני ומהודר.
מקור השם המדעי ביוונית, ופירושו זנב השוט.
בעבר, נהגו הבדואים אשר חיו במדבר לצוד את חרדון הצב, ולאכול את בשרו וביציו.
[עריכה] גלריית תמונות
 חרדון צב שצולם בנחל חוה בנגב במאי 2006 |
 |
 |
 |
