חלקי הדיבר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בבלשנות, החלוקה לחלקי דיבר, או במינוח מקצועי יותר לקטגוריות לקסיקליות, היא סיווג כל מילה בלקסיקון של שפה לפי מאפיינים מורפולוגיים ותחביריים. חלקי הדיבר הנפוצים ביותר הם שם העצם והפועל, ולצדם קיימים שמות תואר, תארי פועל, כינויים, מילות יחס, מילות קישור ועוד.
בעבר היה נהוג לחלק את חלקי הדיבר לפי קריטריונים סמנטיים: שם עצם הוגדר כ"מילה המציינת חפץ או מושג", ופועל הוגדר כ"מילה המצוינת פעולה". ואולם אפיונים אלו כלל אינם מדויקים, והם גם קשים מאוד להגדרה. הבלשנות המודרנית מעדיפה הגדרות המבוססות על מאפיינים מורפולוגיים ותחביריים:
- שם עצם - צורה הנוטה לפי מספר (יחיד, רבים, זוגי) ולפעמים גם לפי מין (זכר, נקבה, סתמי), ויכולה לשמש כנושא או מושא במשפט. דוגמאות: "בית" (שם עצם כללי), "ירושלים" (שם עצם פרטי).
- פועל - צורה הנוטה (בדרך כלל) לפי זמן, גוף, מין ומספר, משמשת כנשוא במשפט ובחלק מהמקרים מקבלת מושא. דוגמאות: "הלכתי", "עומד".
- שם תואר - צורה המשמשת כלוואי לשם עצם או כנשוא במשפט שמני. נוטה בדרך כלל לפי מין ומספר. דוגמאות: "גדולה", "חופשיים".
- תואר הפועל - צורה המשמשת כלוואי או כמשלים לכל חלק דיבר שאיננו שם עצם, וכן לפסוקיות ולמשפטים שלמים. לדוגמה, בצירוף "גדול מאוד" תואר הפועל "מאוד" מתאר את שם התואר "גדול". תארי פועל הם בדרך כלל צורות קפואות שאינן נוטות.
- חלקי דיבר אחרים: מילות יחס, מילות קישור, מיידעים, כמתים, כינויים (כינויי יחס, כינויי רמז, כינויי קניין)
החלוקה לחלקי דיבר איננה זהה בכל השפות, אם כי מקובל לומר שבכל השפות יש פעלים ושמות עצם. הגבולות בין הקטגוריות השונות אינם תמיד חדים. בעברית למשל, צורות המקור והבינוני הן צורות פועליות על גבול שם העצם, ושמות הפעולה הם צורות שמניות שיש להם מאפיינים של פועל (למשל, מקבלים מושא). לאורך התקופות ייתכן גם מעבר של צורה מחלק דיבר אחד לאחר (תזוזה קטגוריאלית); למשל, המילה "זָקֵן" היא במקור שם תואר, אך הפכה להיות שם עצם.
חלוקת המילים לפי חלקי דיבר יוצרת קבוצות פתוחות, כלומר שניתן בקלות להוסיף להן מילים, וקבוצות סגורות, שהרכבן לא משתנה. לדוגמה, בעברית קבוצות שמות העצם והפעלים הן פתוחות ואילו קבוצת מילות הקישור היא סגורה. קבוצת תארי הפועל הייתה סגורה בעברית מקראית והפכה להיות פתוחה בעברית מודרנית, כנראה בהשפעת שפות אירופה.
