חטמית זיפנית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| חטמית זיפנית | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | חלמיתאים |
| משפחה: | חלמיתיים |
| סוג: | חטמית |
| מין: | חטמית זיפנית |
| שם מדעי | |
 Alcea setosa |
|
חטמית זיפנית, באנגלית – Bristly Hollyhock, בערבית – ח'טימה, היא צמח עשבוני רב שנתי ממשפחת החלמיתיים עם פרחים בצבע ורוד, הצומח לגובה של 1.0 עד 2.0 מטר. השם נובע מהבליטה באמצע הפרי המזכירה חוטם ומקורו בשם בערבית.
החטמית הזיפנית נפוצה בחבל הים תיכוני, בגליל, בכרמל, ביהודה ובשומרון במקומות שכמות הגשם בהם מגיעה ל-400 מילימטר לפחות. החלק מעל הקרקע של צמח החוטמית מת ומתיבש בקיץ. בחורף מתפתחת שושנת עלים ומתוכה עולה עמוד פריחה זקוף. הפרחים הוורודים רבים וגדולים מאוד, בגליל ובכרמל הפרחים כהים יותר ובגלבוע ובשומרון הם בהירים יותר. הצמח כולו שעיר וזיפני. הפריחה מתרחשת מחודש מאי עד חודש יוני.
הגבעול ארוך ואינו מסתעף, מכוסה שערות קשות וזיפניות ומכאן התואר זיפנית. הפרחים יוצאים מבין העלים ונישאים על עוקץ קצר. הגביע בן 5 אונות, 5 עלי הכותרת הורודים דמויי משולש הפוך מפורצים בראשם ואורכם כחמישה סנטימטר בבסיס. הפרח פתוח ובמרכז צלקת, עמוד עלי מוקף בצינור האבקנים. לצמח עלי שחלה רבים.
ברפואה העממית יש המשתמשים בנוזל של צמח החטמית לריפוי פצעים, כוויות, שיעול ודלקות. את הניצנים של הפרחים אפשר לאכל כשהם מבושלים או לאכל כשהם חיים. ניצני הפרחים של החטמית נחשבים תרופה למחלות בדרכי הנשימה.
בישראל גדלים בר בנוסף לחטמית הזיפנית גם:
- חטמית מעוצבעת
- חטמית קרחת
- חטמית משורטטת
- חטמית עין הפרה
- חטמית הגליל
[עריכה] קישורים חיצוניים
- חטמית זיפנית משרד החינוך מחוז הדרום
- חטמית זיפנית באתר הרפואה העממית והפולקלור של נסים קריספיל
- צמח השדה - מגדיר צמחים אונליין
[עריכה] לקריאה נוספת
- אלון עזריה, 300 פרחי בר בצבעי הקשת, הוצאת החברה להגנת הטבע, 1987, עמ' 129.
- אלון עזריה, החי והצומח של ארץ ישראל, משרד הבטחון ההוצאה לאור והחברה להגנת טבע, 1982. ISBN 965-05-0077-4' כרך 10 עמוד 223.
