חומצת מימן כלורי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
חומצת מימן כלורי |
|||
|---|---|---|---|
 |
|||
|
כללי |
|||
| שם | חומצת מימן כלורי | ||
| נוסחה כימית | HCl | ||
| מסה מולרית | 36.46 g/mol | ||
| מראה | גז שקוף או תמיסה צהבהבה | ||
|
פיזי (תמיסה בריכוז 38%) |
|||
| נקודת התכה | 247 K° או 26- C° | ||
| נקודת רתיחה | 321 K° או 48 C° | ||
| צפיפות | 1.18 g/cm3 | ||
| מסיסות | מסיס לגמרי במים (בתהליך אקסותרמי) | ||
חומצת מימן כלורי (קרויה גם חומצת מלח, חומצה מלחית, חומצה הידרוכלורית (Hydrochloric), מי אש וחומצה מוריאטית (Muriatic)) היא חומצה הנוצרת כשהגז מימן כלורי מתמוסס במים. הגז מורכב מאטום אחד של מימן ואטום אחד של כלור, ונוסחתו: HCl.
חומצת מימן כלורי מכונה לעתים קרובות בטעות חומצה כלורית או חומצת כלור; למעשה מדובר בחומצה אחרת, שנוסחתה HClO3.
חומצת מימן כלורי היא אחת החומצות החזקות ביותר; כשהגז מומס במים הוא מתפרק כמעט באופן מושלם ליוני כלור וליוני מימן (כלומר, פרוטונים); יוני המימן מתרכבים מייד עם המים ויוצרים יוני הידרוניום:
למרות היותה חומצה חזקה, חומצה מלחית היא הפחות מסוכנת מבין החומצות החזקות הידועות בכימיה, זאת עקב אדישותה לתגובות חימצון-חיזור (סוג זה של תגובות הוא הגורם לנזקים לתאים ולרקמות).
חומצה מלחית משמשת את האדם מאז ימי קדם. היא התגלתה על-ידי האלכימאי הפרסי ג'בּיר בשנת 800 לספירה.
כיום מיוצרים ברחבי העולם כ-20 מיליון טון מימן כלורי בשנה. הגז והחומצה משמשים במאות תגובות בתעשייה הכימית. כשחומצה מלחית באה במגע עם בסיס נוצר כלוריד - מלח של חומצה כלורית:
תגובה זו בין חומצה מלחית ונתרן הידרוקסידי מביאה ליצירת מים ונתרן כלורי, הידוע יותר כמלח בישול.
חומצה מלחית נמצאת בתאיהם של רוב היצורים החיים. בגוף האדם מופרשת חומצה מלחית בריכוז גבוה בקיבה, שם היא משמשת להרג חיידקים ולהפעלת הזימוגן פפסין. כשרירית הקיבה נפגעת, כתוצאה מזיהום חיידקי, למשל (דלקת), החומצה המלחית עלולה לאכל את רקמת הקיבה ולגרום לצרבת ובמקרים חמורים לכיב קיבה (אולקוס).
החומצה המלחית המתערבבת עם המזון בקיבה עוברת בהמשך ביחד עמו אל התריסריון, שם היא מנוטרלת על-ידי הבסיס נתרן מימן פחמתי (NaHCO3), המופרש אל התריסריון מהלבלב.
