חוזה ורדן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסכם ורדן של שנת 843 הוא הסכם בו שלושת בניו של לואי הצדיק (Louis the Pious) נכדיו של קרל הגדול חילקו ביניהם את האימפריה הקארולינגית(Carolingian).
[עריכה] המאבק על האימפריה
עם מותו של לואי הצדיק ב-840 לספירה, בנו הבכורלותאר ה-1 תבע בעלות על ממלכות אחיו ותמך בהמלכתו של אחיינו פפין ה-2 (Pepin II) כמלך של אקוויטניה. לאחר שאחיו של לותאר, שארל הקירח ולואי הגרמני הביסו אותו בקרב על פונטני (Fontenay) בשנת 841 וחתמו על שבועת שטרסבורג (842), הסכים לותאר למשא ומתן.
[עריכה] ההסכם
שלושת האחים כבר היו מבוססים בממלכות שונות, לותאר באיטליה, לואי הגרמני בבאווריה, ושארל באקוויטינה. וחלוקת האימפריה בוצעה על פי קווים אלו: לואי הגרמני זכה בחלקה המזרחי של האימפריה במה שעתיד להיות גרמניה, לותאר זכה בחלק המרכזי של האימפריה, ארצות השפלה, אלזס, בורגנדי, פרובנס ואיטליה כמו כן הוא זכה בתואר קיסר האימפריה הרומית הקדושה. שארל זכה בחלק המערבי, שהפך מאוחר יותר למה שיודע כיום כצרפת. פפין השני קיבל את ממלכת אקוויטינה אבל תחת סמכותו של שארל.
ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
