חוואר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוואר – סלע משקע כימי וביוכימי המושקע בסביבה מימית, דק־גרגיר, שצבעו בדרך כלל צהבהב, רך וסופח מים.
החוואר הוא סלע מעורב המורכב מכמויות משתנות (בין 25% ל-75% מכלל הסלע) של חרסית וקירטון. שכבות של חוואר שעוביין מסנטימטר אחד ועד מטרים אחדים מצויות בין שכבות סלעי־משקע ימיים (גיר ודולומיט). החוואר מופיע בדרך כלל בגוונים של לבן, צהבהב, אפרפר, ואף בגוונים הנוטים לחום. קיימים אף סלעי חוואר בגוונים של אדום ושחור. על חוף האוקיינוס האטלנטי של ארצות הברית ובאירופה קיים סוג ירקרק של חוואר הקרוי "חול ירוק" (Greensand) המכיל את המינרל גלאוקוניט העשיר באשלגן. החוואר שוקע בסביבה מימית (הן במים מתוקים והן במי ים) ולעיתים מוצאים בחוואר קונכיות המעידות על מקורו הימי
סוג חוואר נפוץ בדרום הארץ הוא חוואר הלשון – סוג של סלע חוואר פריך שצבעו אפור בהיר ששקע על קרקע ימת הלשון - אגם גדול של מים מתוקים שהשתרע מהכנרת ועד לדרום ים המלח. שמם של הימה והחוואר ניתן להם בשל חצי האי -"הלשון" של ים המלח. המים מתחתרים בקלות בסלע פריך זה ויוצרים את הבתרונות של דרום ים המלח. הדוגמה הידועה ביותר היא של נחל פרצים שהתחתר בתוך חוואר הלשון הפריך ויצר קניון שעל קירותיו רואים יפה את הקימוטים שנוצרו בחוואר. לאורך נחל פרצים נוצרו בחוואר מערות טבעיות משום שהשכבות התחתונות רכות מהשכבות העליונות. המערה הידועה ביותר בנחל פרצים היא מערת הקמח.
[עריכה] תועלת כלכלית
- בדרך כלל, בשל אטימותו למים לאחר שספח אליו כמות מסוימת של מים מהווה החוואר אקויקלוד, שכבה עוצרת־מים מתחת לסלעי האוגרים את המים האקוויפר. תכונת אטימות זו מאפשרת לחוואר לתפקד כ"סלע כיסוי" למאגרי נפט. תכונה זו מסייעת בבלימת "בריחת הנפט" מתוך "סלעי המאגר" (כדוגמת גיר או דולומיט) המצויים מתחת לחוואר ואוגרים את הנפט.
- בחוואר מהסוג המכונה Greensand נוהגים להשתמש כמרכך מים.
- בסוגי חוואר מסוימים משתמשים בייצור חומרי בידוד ובייצור מלט פורטלנד.
