חדש אסור מן התורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חדש אסור מן התורה, מטבע לשון שמקורו בחז"ל (סדר זרעים ג') שהפך להיות ביטוי מקובל על-ידי החת"ם סופר בהתיחסותו להתנגדות למודרניזציה, וכיום הוא משונן בעיקר בקרב חוגים שמרנים ביהדות; בעיקר בקרב חרדים, חסידי סאטמר או פלגים אחרים המתנגדים לציונות ולמודרנה.

כוונת הביטוי היא איסור, שקיים לדעת האומרים אותו, לחדש או לבצע שינויים במנהגים דתיים ביהדות או באורחות החיים בכלל, וזאת למרות הזמנים המשתנים. הבסיס לתפיסה זו היא הרעיון כי התורה נצחית; כלומר מתאימה באותה מידה לפני אלפי שנים והיום, ואין צורך לערוך בה חידושים.

אמירת הביטוי לראשונה במשמעותו זו מיוחסת ל"חתם סופר" אשר היווה בדורו את גדול הלוחמים בתנועת ההשכלה ותנועת הרפורמה שהתפשטו בזמנו במרכז אירופה, ובכדי להמחיש את הצורך בהתנגדות נחרצת להם השתמש בביטוי זה. הביטוי הוא פארפרזה על דברי חז"ל, שמשמעותם היא הלכתית גרידא ושונה לחלוטין מכוונתם של אומרי הביטוי: איסור לאכול חיטה מהיבול החדש לפני חג הפסח.

כיום, משתמשים שמרנים חרדים בביטוי זה בכדי להביע את מורת רוחם כנגד כל חידוש; התפתחות או מודרניות במנהגי היהדות או באורח חייהם הישן.

רעיון זה גם משמש את החרדים בהתנגדות לדתיים לאומיים שלדעתם עברו על כלל זה בתחומים שונים, אם בשינויים כללים וההתאמה של אורחות החיים למודרנה, ואם בתומכם בהקמת מדינה יהודית לפני בוא המשיח והגאולה.

יחסו של הרב קוק לביטוי מסופר בספר "מלאכים כבני אדם" על קנאי חרדי שנכנס למשרד הרבנות הראשית, ואמר בהתלהמות (על המשרד) "חדש אסור מן התורה", והרב קוק ענה לו בנחת ואמר שהוא מכיר פרוש אחר לביטוי, שאל הקנאי מה הפרוש, ענה הרב שאסור לאכול מהתבואה החדשה עד הקרבת קורבן העומר כמבואר בפרשת אמור.

בספר "מאמרי הראי"ה" מופיע מאמר בשם "חדש אסור מן התורה" והוא מסביר שם שאין עניין לרדוף כל היום אחרי חידושים ולעשות מזה מעין דת, אבל אם הדבר החדש משרת את היהודי והוא ברוח ההלכה אז להפך יש עניין לקדש גם את הדבר החדש והוא חותם בביטוי: "את הישן נחדש ואת החדש נקדש".