חברת הודו המזרחית הבריטית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בחברת הודו המזרחית הבריטית. לערך העוסק במשמעויות אחרות, ראו חברת הודו המזרחית.
חברת הודו המזרחית הבריטית (British East India Company), הייתה חברת מניות שניתן לה צ'רטר מלכותי על ידי אליזבת הראשונה ב31 בדצמבר 1600 במטרה לתת זכויות מסחר מועדפות בהודו. הצ'רטר המלכותי נתן לחברה שהוקמה לא מכבר 21 שנים של מונופול על כל מסחר עם הודו המזרחית. מחברת מסחר כלכלית הפכה חברת הודו המזרחית הבריטית לשליטה של הודו באמצעות קבלת תפקידים ממשלתיים וצבאיים עד פירוקה ב1858.
תוכן עניינים |
[עריכה] השפעה
החברה, שבסיסה היה בלונדון, יצרה את הממלכה הבריטית ההודית. ב1717, החברה קיבלה צו מלכותי מהקיסר המוגולי שפטר את החברה מתשלום המס בבנגל ובכך נתן יתרון במסחר בהודו. הניצחון המכריע של סר רוברט קליב בקרב פלסי ב1757 ביסס את חברת הודו המזרחית הבריטית כעוצמה צבאית ומסחרית במזרח הודו. ב1760 הצרפתים הוצאו מהודו, למעט כמה אתרי מסחר חריגים בחוף, כגון פונדיצ’רי.
לחברה היו גם אינטרסים בדרך להודו מבריטניה הגדולה. כבר ב1620, החברה תבעה את האזור בו נמצא הר השולחן בדרום אפריקה ולאחר מכן כבשה את סנט הלנה ושלטה בה. החברה גם הקימה קולוניות בסינגפור והונג קונג; העסיקה את ויליאם קיד על מנת שילחום בשודדי ים; ופיתחה את ייצור התה בהודו. אירוע בולט אחר בהיסטוריה של חברת הודו המזרחית היה החזקת נפוליאון בשבי בסנט הלנה. המוצרים של חברת הודו המזרחית הבריטית הוטבעו במסיבת התה של בוסטון.
המספנות של החברה סיפקו את המודל של סנקט פטרבורג, מרכיבים של המנהלה שלה שרדו בבירוקרטיה ההודית, המבנה של החברה היה הדוגמה המוקדמת המוצלחת ביותר לחברת מניות. ברם הדרישות של קציני החברה מהאוצר הבנגלי תרמו באופן טרגי לחוסר היכולת של המחוז להתמודד עם הרעב שגרם למותם של מיליונים בין השנים 1770-1773.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] שנותיה הראשונות של החברה
חברת הודו המזרחית הבריטית נוסדה בשם "חברת הסוחרים של המסחר הלונדוני להודו המזרחית" על ידי קבוצה של אנשי עסקים נמרצים ובעלי השפעה, שקיבלו את הצ'רטר המלכותי הבלעדי שנתן להם היתר לסחור עם הודו המזרחית לתקופה של 15 שנה לחברה היו 125 בעלי מניות, והון של 72,000 ליש"ט. בתחילה, למרות שהיה להם הון רב, זה לא הרשים את ההולנדים ששלטו במסחר התבלינים, ולכן החברה לא הצליחה להתיישב במזרח הודו. בסופו של דבר ספינות שהיו שייכות לחברה הגיעו להודו, עגנו בסורט (Surat), שהוקם כנקודת מסחר בשנת 1606. בשנתיים הבאות החברה בנתה את מפעלה הראשון (כפי שנודעו אתרי המסחר) במפרץ בנגל. הרווחים הגדולים שדווחו על ידי החברה אחרי הגעתה להודו (כנראה בגלל הקטנת הוצאות תקורה כתוצאה מנקודות העברת המסחר), היו הדחיפה הראשונה למלך ג'יימס הראשון להעניק רשיונות משניים לחברות מסחר אחרות באנגליה. אבל, ב1609, הוא חידש את הצ'רטר לחברה לתקופה לא מוגדרת, הצ'רטר הכיל סעיף שלפיו יפוג תוקפו של הצ'רטר אם הסחר לא יהיה רווחי למשך 3 שנים רצופות.
[עריכה] מבנה הארגון המקורי
את החברה הובילו נגיד אחד ו24 מנהלים שהקימו את חבר המנהלים. הם מונו על ידי חבר הבעלים, וגם דיווחו לחבר הבעלים. לחבר המנהלים היו 10 ועדות לדווח להם.
[עריכה] דריסות רגל בהודו
הסוחרים האנגלים היו עסוקים לעתים קרובות בפעולות עוינות נגד מקבילהם באוקיינוס ההודי, ההולנדים והפורטוגזים. אירוע מרכזי שסיפק לחברה עדיפות על האימפריה המוגולית היה ניצחונה על הפורטוגזים בקרב על סובלי ב1612. כדי למנוע ניהול מלחמות מסחר חסרות תועלת בים המרוחק, האנגלים החליטו לבדוק את האופציות שלהם להשגת דריסת רגל ביבשת הודו, עם אישור של בריטניה והאימפריה המוגולית, וביקשו ממשפחת המלוכה להתחיל במשימה דיפלומטית. ב1615, סר תומאס רו קיבל הוראה של המלך ג'יימס הראשון לבקר את האימפריה המוגולית (ששלטה על רוב תת היבשת ההודית לכיוון אפגניסטן) ואת שליטה, ג'הנגיר. מטרת המשימה הייתה לארגן ברית מסחרית שתיתן לחברת הודו המזרחית הבריטית זכויות בלעדיות להתיישב ולבנות מפעלים בסורט ואזורים אחרים. וג'הנגיר שלח מכתב למלך אנגליה דרך תומאס רו. הוא כתב:
- בביטחון באהבתך המלכותית נתתי את פקודתי הכללית לכל הממלכות והנמלים של הדומיניונים שלי לקבל את כל הסוחרים בני האומה האנגלית כנתינים של חברי; בכל מקום יהיה אשר יהיה שבו יבחרו הם לדור, יהיו הם בעלי חופש ללא כל מגבלה; ולכל נמל יהיה אשר יהיה אליו יגיעו, לא פורטוגל ולא כל אחד אחר יעז להטריד את מנוחתם; ובכל עיר תהיה אשר תהיה בה ידורו, הורתי לכל המושלים והקברניטים שלי להעניק להם חופש בהתאם לרצונותיהם; למכור, לקנות ולהישלח למדינתם כרצונם.
- להוכחת האהבה והחברות שלנו: אני מבקש מהוד מלכותו לפקוד על כל סוחריו להביא בספינותיהם כל סחורה טובה הולמת או נדירה עבור מצודתי; ושאתה תהא שבע רצון לשלוח לי את מכתביך המלכותיים בכל הזדמנות, כדי שאוכל לשמוח בבריאותך ובעסקיך המצליחים; שחברותנו תהא הדדית ותמשך לנצח.
[עריכה] התפשטות
החברה, תחת התמיכה הברורה הצליחה במהירות להאפיל על הפורטוגזים, שיצרו את בסיסיהם בגואה ובבומביי (שאחר כך הועברה לאנגליה כנדוניה לקטרינה דה ברגנזה). על ידי תמיכה זו הם הצליחו לבנות מצודות בסורט (שמפעל נבנה בה ב1612), צ'נאי (1639), בומביי (1668) וקולקטה (1690). ב1647, לחברה היו 23 מפעלים ו90 עובדים בהודו. המפעלים המרכזיים נהפכו למעוזים מוגנים על ידי המבצרים שנבנו: מבצר ווילאם בבנגל, מבצר סנט ג'ורג בצ'נאי וטירת בומבי. ב1634 הקיסר המוגלי הרחיב את האירוח שלו לסוחרים האנגלים באזור בנגל (וב1717 וויתר לגמרי על המס שנלקח על סחר באזור). העסקים העיקריים של החברה היו עכשיו בחומרים כותנה, משי, אינדיגו, אשלגן חנקתי ותה. בכל הזמן הזה החברה הכינה התקפה על המונופול ההולנדי בסחר התבלינים במצרי מלקה. ב1711, החברה יצרה נקודת מסחר בקנטון (גואנגג'ו), סין, על מנת לסחור בתה ובכסף. ב1657, אוליבר קרומוול חידש את הצ'רטר משנת 1609, והביא לשינויים קטנים במחזיקים במניות החברה. המעמד של החברה חוזק על ידי החזרת המלכות לאנגליה. בסדרה של 5 חוקים בסביבות שנת 1670, המלך צ'ארלס השני סיפק לחברה זכויות לנכסים טריטוריילים אוטונומים, ליצור כסף, לפקד על כוחות צבאיים ולכרות בריתות, לעשות שלום ומלחמה, ולהפעיל משפטים פליליים ואזרחיים בשטחים שהחברה השיגה. לחברה היה צורך גדל בהגנה מחמת יריבים מסחריים, כוחות אימפריאליסטים אחרים ולעתים שליטים מקומיים עוינים. החופש לנהל את ענייניה הצבאיים התקבל בברכה בחברה והחברה הקימה במהירות את כוחותיה הצבאיים בשנות ה80 של המאה ה-17, בעיקר באזורים הלא מוכרעים של אוכלוסייה מקומית. ב1689, החברה שהייתה מעין "מדינה" בהודו היבשתית, ניהלה באופן עצמאי את הנשיאויות הגדולות של בנגל, מדארס, ובומביי והחזיקה בכוח צבאי מטיל אימה. מ-1698 החברה זכתה להשתמש במוטו "Auspico Regis et Senatus Angliae", כלומר "תחת חסותם של המלך והפרלמנט של אנגליה".
[עריכה] הדרך למונופול מושלם
[עריכה] מונופול מסחרי
השגשוג שממנו נהנו פועלי החברה איפשר להם לחזור לארצם ולהקים אחוזות ועסקים ולהשיג כוח פוליטי. כתוצאה מכך, פיתחה החברה שדולה בפרלמנט האנגלי. ברם, תחת לחצם של סוחרים שאפתניים ושותפים קודמים של החברה (שאותם כינתה בזלזול החברה "Interlopers") שרצו להקים חברות מסחר פרטיות בהודו, עבר ב-1694 חוק שביטל את ההגבלות הממשלתיות. חוק זה איפשר לכל חברה אנגלית לסחור עם הודו, אלא אם נפסלה ספציפית על ידי הפרלמנט, ובצורה זו בוטל הצ'רטר שפעל במשך כמעט 100 שנים. באמצעות חוק משנת 1698, חברה "מקבילה" לחברת הודו המזרחית בריטית (שנקראה באופן רשמי חברת המסחר האנגלית עם איי הודו המזרחית) נוסדה בסיוע פיננסי של שני מיליון פאונד מהמדינה. אולם, בעלי המניות רבי העוצמה של החברה הישנה הבטיחו במהירות סכום של כ-315 אלף פאונד לקונצרן החדש, ושלטו בגוף החדש. שתי החברות נאבקו זו בזו במשך זמן מה, הן באנגליה והן בהודו, על מנת לזכות בחלק עיקרי במסחר. ברם התברר במהרה שהחברה המקורית כמעט ולא עמדה בפני איזשהי תחרות משמעותית. לבסוף התמזגו שתי החברות ב-1702, בחוזה בין המדינה ובין שתי החברות. בהתאם להסכם נתנה החברה לאחר המיזוג לקופת המדינה האנגלית סכום בן 3,200,000 פאונד, בתמורה לזכויות בלעדיות מיוחדות שהוענקו לה למשך שלוש השנים הבאות- שלאחריהן יבחן המצב מחדש. החברה הממוזגת הפכה ל"החברה המאוחדת של הסוחרים של המסחר האנגלי לאיי הודו".
בעשורים שלאחר מכן היה סכסוך מתמיד בין שדולת החברה לפרלמנט. החברה ביקשה התמסדות קבע, בעוד שהפרלמנט לא הסכים להתיר לחברה אוטונומיה רבה יותר ובכך לוותר על הזדמנות לנצל את רווחי החברה. ב-1712, חוק נוסף חידש את מעמד החברה. ב-1720, מקורו של 15% מהייבוא הבריטי היה מהודו, כשכמעט כולו עבר דרך החברה, עובדה שאישררה את ההשפעה של שדולת החברה. חוק שחוקק ב-1730 האריך את הרישיון עד לשנת 1766.
באותה העת, היו הבריטים והצרפתים ליריבים מרים, וביניהן היו תיגרות באופן תדיר על שליטה בקולוניות. ב-1742, בפחד מהתוצאה המוניטרית של מלחמה, הסכימה הממשלה להאריך את המועד הסופי של רישיון המסחר האקסקלוסיבי של החברה בהודו עד ל-1783, תמורת הלוואה נוספת של כמיליון פאונד.
