ז'ילברטו פריירה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'ילברטו די מלו פריירה (בפורטוגזית: Gilberto de Mello Freyre) (נולד ב-15 במרץ, 1900, ברסיפה, ברזיל; נפטר ב-18 ביולי, 1987) היה סופר, אנתרופולוג וסוציולוג ברזילאי. עבודתו המוכרת ביותר, ואולי החשובה והמשפיעה ביותר, היא הבית הגדול ומגורי העבדים (בפורטוגזית: Casa-Grande & Senzala). פריירה היה אחד האישים שהשפיעו ביותר על ההיסטוריה המודרנית של ברזיל.
פריירה נולד למשפחה ידועה בעלת מטעי סוכר. אביו היה פרופסור למשפטים. בילדותו סבתו הרבתה לפנקו כי חשבה שנכדה סובל מפיגור בגלל שהתקשה ללמוד לקרוא ולכתוב. כאשר היה בן 9 סבתו נפטרה ותקופה מסוימת התגורר אצל קרובי משפחה אשר חיו בסביבה כפרית במטע "Engenho São Severino do Ramo". את רשמיו מתקופה זו כתב מאוחר יותר בספרו Pessoas, coisas e animais. בבגרותו קיבל פריירה השכלה אקדמאית בארצות הברית, באוניברסיטאות של ביילור (Baylor) וקולומביה, שם למד אצל פרנץ בועז, ממנו הושפע עמוקות. לאחר לימודיו שב לברזיל ולימד סוציולוגיה , אולם בשל מעורבותו הפוליטית אולץ לעזוב ולחזור לארצות הברית בשנת 1930, שם עבד כמרצה אורח באוניברסיטת סטנפורד.
עם שובו לברזיל פרסם פריירה בשנת 1933 את ספרו הראשון ורב ההשפעה "הבית הגדול ומגורי העבדים". בספרו עוקב פריירה אחר ההשפעות הפורטוגלים, העבדים האפריקאיים והאמרינדיאניים על החברה הברזילאית. הספר זכה בשבחים רבים והיה אבן היסוד בתאוריה על קיומה של דמוקרטיה גזעית בברזיל. בשנת 1934 נעצר בזמן שארגן את הועידה האפרו-ברזילאית הראשונה באשמת תמיכה בקומוניזם. בשנת 1946 נבחר פריירה לאספה המכוננת הברזילאית כנציגה של מפלגת הימין האיחוד הלאומי הדמוקרטי, זכה בתמיכת הסטודנטים . הוא נענה להזמנת הדיקטטורה של פורטוגל לחקר קולוניות שבאסיה ואפריקה.
בשנות ה-50 אימץ את תיאורית ה-Luso-tropicalismo המפרשת את השפעת האוכלוסיות שחיות באזורים טרופיים על הפורטוגלים. לפי פריירה התרבות הטרופית לא הייתה נחותה ביחס לתרבות האירופאית מלכתחילה, אלה שהתרבות בתנאי עבדות יצרה את הנחיתות. חלק ממנהגי העמים שחיו באזורים הטרופיים אומצו על ידי הפורטוגלים ובראיה זו השפעת העבדים לא היוותה נזק תרבותי.
בשנות ה-60 פריירה כתב "אנחנו ואירופה גרמנית" (Nós e a Europa Germânica}
בשנת 1964 תמך פריירה בהפיכה הצבאית כנגד ז'ואו גולרט. הוא הגדיר את עצמו כ-"אנרכיסט בונה". הוא היה תמיד קרוב לשלטון. הנשיא וורגס הציע לו את תפקיד שר החינוך, אבל הוא סירב, כיוון ששאיפתו הפוליטית הייתה להיות מושל פרנמבוקו. אך הוא לא זכה להגשים את שאיפתו.
ב-1968 קיבל תואר לשם כבוד מאוניברסיטה מונסטר.
תקופה קצרה לפני מותו הקים את קרן גילברטו פריירה ( Fundação Gilberto Freyre) במטרה לקדם את התרבות הברזילאית הצפון-מזרחית ביתו ברסיפה נהפך למוזיאון מגדלנה גילברטו פריירה ובשטח הלא בנוי לאתר אקולוגי.
[עריכה] פרסים ותארים
- Prêmio da Sociedade Felipe d'Oliveira, Rio, 1934
- Prêmio Anisfield-Wolf, USA, 1957
- Prêmio de Excelência Literária, da Academia Paulista de Letras, 1961
- Prêmio Machado de Assis, da Academia Brasileira de Letras (conjunto de obras), 1962
- Prêmio Moinho Santista de "Ciências Sociais em Geral", 1964
- Prêmio Aspen, do Instituto Aspen, USA, 1967
- Prêmio Internacional La Madonnina, Itália, 1969
- Sir - "Cavaleiro Comandante do Império Britânico", distinção conferida pela Rainha da Inglaterra, 1971
- Medalha Joaquim Nabuco, Assembléia Legislativa do Estado de Pernambuco, 1972
- Troféu Novo Mundo, por "obras notáveis em Sociologia e História", São Paulo - Troféu Diários Associados, por "maior distinção atual em Artes Pláticas" - Prêmio Jabuti, da Câmara Brasileira do Livro, 1973
- Medalha de Ouro José Vasconcelos, Frente de Afirmación Hispanista de México, 1974
- Educador do Ano, Sindicato dos Professores do Ensino Primário e Secundário em Pernambuco e Associação dos Professores do Ensino Oficial, 1974
- Medalha Massangana, Instituto Joaquim Nabuco de Pesquisas Sociais, 1974
- Grã-Cruz Andrés Bello da Venezuela, 1978
- Grã-Cruz da Ordem do Mérito dos Guararapes do Estado de Pernambuco, 1978
- Prêmio Brasília de Literatura para Conjunto de Obras, Fundação Cultural do Distrito Federal, 1979
- Prêmio Moinho Recife, 1980
- Medalha da Ordem do Ipiranga do Estado de São Paulo, 1980
- Grã-Cruz de D. Alfonso, El Sabio, Espanha, 1983
- Grã-Cruz de Santiago da Espada, Portugal, 1983
- Grã-Cruz da Ordem do Mérito Capibaribe da Cidade do Recife, 1985
- Grã-Cruz da Légion d'Honneur, França, 1986
