זיקה אלקטרונית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זיקה אלקטרונית היא השינוי באנרגיה בתגובה שבה מול של אטומי יסוד במצב גזי קולט מול של אלקטרונים. בתהליך מתקבל יון שלילי מאטום נייטרלי.
המדידה הניסויית של ערכי זיקה אלקטרונית קשה לביצוע, ונעשתה רק לגבי חלק מהיסודות. לגבי יסודות אחרים היא חושבה על-פי שיקולים תיאורטיים. ביסודות רבים נפלטת אנרגיה כאשר נקשר אלקטרון לאטום.
ככל שהזיקה האלקטרונית בעלת ערך שלילי יותר, הנטייה של האטום לקלוט אלקטרון גדולה יותר. ניתן לצרף גם אלקטרון שני ושלישי ליון שלילי. אלו הן זיקה אלקטרונית שנייה ושלישית בהתאמה. בתהליכים אלו יש להשקיע אנרגיה. לדוגמה: ערך הזיקה האלקטרונית הראשונה של אטום חמצן, O, הוא מינוס 141 קילו ג'אול למול. ערך הזיקה האלקטרונית השנייה של אטום חמצן O הוא 790 קילו ג'אול למול.
באופן כללי קיימת מחזוריות גם לגבי זיקה אלקטרונית של חלק מהיסודות במערכה המחזורית. ככל שעולים בטור, מספר רמות האנרגיה באטום קטן, האלקטרון הנוסף לאטום הנייטרלי קרוב יותר לגרעין והמשיכה החשמלית בין האלקטרון לבין הגרעין גדולה יותר. כתוצאה מכך נפלטת אנרגיה גבוהה יותר.
במעבר משמאל לימין בשורה במערכה המחזורית, יש עלייה במספר האטומי של היסודות, המשיכה בין הגרעין לבין האלקטרון הנוסף לאטום גדלה עם העלייה במספר הפרוטונים ונפלטת אנרגיה גבוהה יותר. יש יוצאים מן הכלל, כאמור, בחלק מהיסודות נקלטת אנרגיה בתגובה של קליטת אלקטרון על ידי אטום במצב גזי.
