ונתנה תוקף

פיוט ונתנה תוקף

ונתנה תוקף קדושת היום,
כי הוא נורא ואיום,
ובו תנשא מלכותך
ויכון בחסד כסאך
ותשב עליו באמת.

אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח
ויודע ועד.
וכותב וחותם וסופר ומונה
ותזכור כל הנשכחות,
ותפתח ספר הזכרונות
ומאליו יקרא
וחותם יד כל אדם בו.

ובשופר גדול יתקע,
וקול דממה דקה ישמע,
ומלאכים יחפזון
וחיל ורעדה יאחזון

ויאמרו: הנה יום הדין
לפקוד על צבא מרום בדין,
כי לא יזכו בעיניך בדין.

וכל באי עולם יעברון לפניך
כבני מרון.
כבקרת רועה עדרו
מעביר צאנו תחת שבטו,
כן תעביר ותספור
ותמנה ותפקוד נפש כל חי
ותחתוך קצבה לכל בריה
ותכתוב את גזר - דינם.

בראש השנה יכתבון
וביום צום כפור יחתמון
כמה יעברון וכמה יבראון,
מי יחיה ומי ימות,
מי בקיצו ומי לא בקיצו,
מי במים ומי באש,
מי בחרב ומי בחיה,
מי ברעב ומי בצמא,
מי ברעש ומי במגפה,
מי בחניקה ומי בסקילה,
מי ינוח ומי ינוע,
מי ישקט ומי יטרף,
מי ישלוו ומי יתיסר,
מי יעני, מי ישפל,
ומי ירום.

ותשובה ותפילה וצדקה
מעבירין את רוע הגזרה.

כי כשמך כן תהילתך,
קשה לכעוס ונוח לרצות
כי לא תחפוץ במות המת
כי אם בשובו מדרכו וחיה,
ועד יום מותו תחכה לו,
אם ישוב מייד תקבלו

אמת כי אתה הוא יוצרם,
ואתה יודע יצרם,
כי הם בשר ודם.
אדם יסודו מעפר וסופו לעפר,
בנפשו יביא לחמו.

משול כחרס הנשבר,
כחציר יבש וכציץ נובל,
וכצל עובר,
וכענן כלה,
וכרוח נושבת,
וכאבק פורח,
וכחלום יעוף.

ואתה הוא מלך,
אל חי וקיים.

מעשה ברבי אמנון על פי ספר אור זרוע המצטט מכתב ידו של רבי אפרים מבון

מעשה בר' אמנון ממגנצא שהיה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תואר ויפה מראה, והחלו השרים וההגמון לבקש ממנו שיהפך לדתם, וימאן לשמוע להם. ויהי כדברם אליו יום יום, ולא שמע אליהם, ויפצר בו ההגמון.

ויהי כהיום בהחזיקם עליו, ויאמר: "חפץ אני להיוועץ ולחשוב על הדבר עד שלושה ימים", וכדי לדחותם מעליו אמר כן. ויהי אך יצוא יצא מאת פני ההגמון שם הדבר לליבו על אשר ככה יצא מפיו לשון ספק, שהיה צריך שום עצה ומחשבה לכפור באלוקים חיים.

ויבוא אל ביתו ולא אבה לאכול ולשתות ונחלה. ויבואו אליו קרוביו ואוהביו לנחמו וימאן להתנחם, כי אמר "ארד אל ניבי אבל שאולה". ויבך ויתעצב אל ליבו.

ויהי ביום השלישי בהיותו כואב ודואג וישלח ההגמון אחריו. ויאמר לא אלך. ויוסף עוד הצר שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה, וימאן ללכת אליו. ויאמר ההגמון: "מהרו את אמנון להביאו בעל כרחו".

וימהרו ויביאו אותו. ויאמר לו:"מה זאת אמנון, למה לא באת אלי למועד אשר יעדת לי, להוועץ ולהשיב לי דבר ולעשות את בקשתי". ויען ויאמר אמנון:"אני את משפטי אחרוץ, כי הלשון אשר דבר ותכזב לך דינה לחתכה", כי חפץ היה רבי אמנון לקדש את ה' על אשר דבר ככה. ויען ההגמון ויאמר:"לא, כי הלשון לא אחתוך, כי היטב דברה, אלא הרגלים אשר לא באו למועד אשר דברת אלי אקצץ ואת יתר הגוף אייסר".

ויצו הצורר ויקצצו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו, ועל כל פרק ופרק היו שואלין לו:"התחפוץ עוד, אמנון, להפך לאמונתנו ?". ויאמר:"לא".
ויהי ככלותם לקצץ ציווה הרשע להשכיב את רבי אמנון במגן אחד וכל פרקי אצבעותיו בצידו, וישלחהו לביתו. הכי נקרא שמו רבי אמנון, כי האמין באל חי וסבל על אמונתו ייסורין קשין מאהבה, רק על הדבר שיצא מפיו.

אחר הדברים האלו קרב מועד והגיע ראש השנה ביקש מקרוביו לשאת אותו לבית הכנסת עם כל פרקי אצבעותיו המלוחים ולהשכיבו אצל שליח ציבור, ויעשו כן.

ויהי כאשר הגיע שליח ציבור לומר הקדושה:"וחיות אשר הנה" אמר לו רבי אמנון:"המתן מעט ואקדש את השם הגדול", ויען בקול רם:"ובכן לך תעלה קדושה", כלומר שקידשתי את שמך על מלכותך ועל ייחודך, ואחר כך אמר:"ונתנה תוקף קדושת היום", ואמר:"אמת כי אתה דיין ומוכיח", כדי להצדיק עליו את הדין, שיעלו לפניו אותן פרקי ידיו ורגליו, וכן כל העניין. והזכיר:"וחותם יד כל אדם בו ותפקוד נפש כל חי", שכן נגזר עליו בראש השנה. וכשגמר כל הסילוק נסתלק ונעלם מן העולם לעין כל ואיננו כי לקח אותו אלוהים. ועליו נאמר (תהלים ל"א):"מה רב טובך אשר צפנת ליראיך".

אחר הדברים והאמת אשר העלה רבי אמנון ונתבקש בישיבה של מעלה, ביום השלישי לטהרתו, נראה במראות הלילה לרבנא קלונימוס בן רבנא משולם בן רבנא קלונימוס בן רבנא משה בן רבנא קלונימוס ולימד לו את הפיוט ההוא, "ונתנה תוקף קדושת היום", ויצו אותו לשלוח אותו בכל תפוצות הגולה להיות לו עד וזיכרון. ויעש הגאון כן.

קטגוריות: פיוטים | ראש השנה | יום הכיפורים