ולדיסלב שפילמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ולדיסלב שפילמן (בפולנית Władysław Szpilman) ‏(5 בדצמבר 1911 - 6 ביולי 2000) היה פסנתרן, מלחין וכותב זכרונות יהודי- פולני. הוא התפרסם ביותר כגיבור הסרט הפסנתרן של רומן פולנסקי, המבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של שפילמן, המספר כיצד שרד את מלחמת העולם השנייה.

[עריכה] חייו

שפילמן נולד בסוסנוביץ, פולין, למשפחה יהודית ולמד פסנתר בראשית שנות ה-30' בוורשה ובברלין. בברלין למד אצל ליאוניד קרויצר וארטור שנאבל. קומפוזיציה למד אצל פרנץ שרקר. אחרי עליית אדולף היטלר לשלטון בגרמניה, בשנת 1933, חזר שפילמן לוורשה. הוא חיבר יצירות קלאסיות רבות וכמה שירים פופולריים ופסקולי סרטים. הוא סייר בפולין כמלווה לכנר האמריקאי ברוניסלב גימפל.

בשנת 1935 התחיל שפילמן לעבוד כפסנתרן ברדיו הפולני, שם הועסק עד שכוחות הכיבוש הגרמנים בפולין הגיעו לוורשה בסתיו 1939 ושידורי הרדיו הפולני הופסקו בצו. ממשל הכיבוש הנאצי הקים גיטאות ברבות מערי פולין, ביניהן ורשה, ושפילמן אולץ לעבור עם משפחתו לגטו ורשה. הוא המשיך לעבוד כפסנתרן במסעדות הגטו. שפילמן נשאר בגטו ורשה עד להריסתו לאחר גירוש רוב תושביו והועסק בהמשך בעבודות כפייה, שבמהלכן עזר להבריח כלי נשק. פעמים אחדות שיחק לו מזלו להינצל מתפיסה וחיסול בידי הגרמנים.

כאשר שאר משפחתו גורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה שבמזרח פולין, הצליח שפילמן להימלט מאתר השילוח בעזרת חבר, שאחז בו בתוך ההמון והבריח אותו מן הרכבת הממתינה. כפי שכתוב בספר זכרונותיו, שפילמן מצא מקומות מחבוא בוורשה בעזרת אנשי המחתרת הפולנית. פעמים אחדות נאלץ לשנות את מקומות המסתור שלו; אחד מהם היה בית דירות מופצץ, שם היה עליו לטפס במשך חודשים מעל גווייה חרוכה כדי להגיע אל חדרו. הוא נאחז בשפיותו על ידי כך, שחזר בזכרונו על כל היצירות שניגן או חיבר, תוך שימת לב קפדנית ושיטתית לפרטי פרטים. לקראת סוף המלחמה, מצא מקלט בבית הרוס, ואז הפתיעו אותו הגרמנים, שהגיעו למקום והפכו אותו למפקדה.

להצלתו של שפילמן תרם וילם הוזנפלד, סרן גרמני, שהתבייש במדיניות הנאצית של ארצו. הוזנפלד גילה את שפילמן כשזה חיפש משהו לאכול. הוזנפלד שאל את שפילמן מיהו ודרש הוכחה להיותו פסנתרן ולשם כך הוביל אותו אל פסנתר ישן. היה זה לאחר שנתיים ומחצה ששפילמן לא נגע בפסנתר, אך מתוך חשש לחייו, הוא ניגן את הבלדה מס' 1 בסול מינור, אופוס 23, של שופן. הוזנפלד סיפק לשפילמן מזון ומדי צבא כדי שלא יקפא למוות. לאחר שהגרמנים פינו את ורשה הגיע לעיר הצבא האדום של ברית המועצות. שפילמן יצא לקדם בברכה את מציליו, ואלה ירו לעברו וכמעט הרגוהו. הוא קרא אליהם "אני פולני!" ועל שאלתם מדוע הוא לובש סגין של קצין גרמני, ענה להם, "היה לי קר." (הוזנפלד מת לאחר מכן בשבי הסובייטי).

שפילמן חזר לעבודתו הקודמת ברדיו פולין ב-1945, שם החל מחדש בדיוק במקום שהפסיק שש שנים קודם: נוקבת במיוחד הייתה פתיחתו את השידור הראשון בנגינת הנוקטורן בדו דיאז מינור של שופן, היצירה האחרונה שרדיו פולין שידר לפני המלחמה.

משנת 1945 עד 1963 היה שפילמן מנהל מדור המוזיקה של רדיו פולין. במשך התקופה הזאת חיבר כמה יצירות סימפוניות וכ-500 שירים, ביניהם כמה שירי ילדים, שעודם פופולריים בפולין עד היום, וכן מוזיקה לתסכיתי רדיו ולסרטים. שפילמן גם המשיך להופיע כסולן, לבדו ועם הכנרים ברוניסלב גימפל, אידה הנדל, רומן טוטנברג והנריק שרינג. ב-1963 ייסדו שפילמן וגימפל את "חמישיית הפסנתר ורשה", שעמה הופיע שפילמן עד 1986.

בשנת 2000, בגיל 88, מת שפילמן בוורשה.

[עריכה] זכרונות

בשנת 1945, זמן קצר אחרי סיום המלחמה, כתב שפילמן את זכרונותיו על המאבק לחיים בוורשה. הוא הוציא את הספר לאור בשם Śmierć Miasta ("מותה של עיר"), אבל שלטונות פולין, שלא שבעו נחת מנקודת הראות שלו על המלחמה, מנעו את פרסומו. עותקים ספורים של הספר הודפסו והוא נותר שכוח ועלום למשך יותר מחמישים שנה.

בשנת 1987 יזם בנו של שפילמן, אנדז'יי, את הוצאת ספרו של אביו מחדש, תחילה בגרמנית בשם Das wunderbare Überleben ("ההישרדות המופלאה"), ולאחר מכן באנגלית, בשם "הפסנתרן". הספר היה לרב-מכר ובהמשך יצא ביותר מ-30 שפות. בשנת 2002 ביים רומן פולנסקי גרסת תסריט, גם היא בשם הפסנתרן, אבל שפילמן מת לפני השלמת הסרט, שזכה בשלושה פרסי אוסקר, בפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה ובפרס "דקל הזהב" של פסטיבל הסרטים בקאן.

[עריכה] לקריאה נוספת