ולדימיר אוברוצ'ב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ולדימיר אפנסייביץ' אוברוצ'ב (Владимир Афанасьевич Обручев, ‏ 1863 - 1956) - גאולוג רוסי-סובייטי.

תוכן עניינים 1 קורות חייו 2 עיזבונו של אוברוצ'ב 2.1 מחקריו הגאולוגיים 2.2 ספרים

[עריכה] קורות חייו

אוברוצ'ב נולד בשנת 1863 במשפחה של קצין בחיל הרגלים הרוסי. הוא סיים בי"ס תיכון בהצטיינות והתקבל לאוניברסיטה למדעי ההרים של סנקט פטרבורג, שבה בחר במגמת הגאולוגיה - בהשפעת אחד ממוריו, הגאולוג הרוסי הנודע א. ו. מושקטוב.

בשנת 1886, לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, נשלח אוברוצ'ב לאזור טורקמניסטן של היום, שם הוא חקר את מדבר הקארא-קום והמציא שיטה לקבע את החולות הנעים על ידי שתילת צמחייה מתאימה ששורשיה מקבעים את החול ולא מאפשרים לו לזוז. כמו כן חקר אוברוצ'ב את נהר האוזבוי הקדום. על שתי עבודותיו אלה הוא קיבל מדליות מהאגודה הרוסית לגאוגרפיה.

בשנת 1888 מונה אוברוצ'ב לגאולוג של פלך סיביר. בסיביר הוא חקר את נהרות הלנה והאנגרה. מחקריו בתחום הגאולוגיה סייעו להתפתחות כריית הזהב באזור. בשנת 1892 יצא אוברוצ'ב במסגרת של משלחת מדענים למסע מחקר בן שנתיים בסין ואסיה התיכונה. הוא עבר יותר מ-13,000 ק"מ ובדרך הפריך השערה שטענה כי אסיה התיכונה הייתה מוכסה במים בעידן השלישון וגילה מין חדש של קרנף שנכחד. על עבודותיו אלה נתנה לו האגודה הרוסית לגאוגרפיה את האות הגבוה ביותר שלה - מדליית זהב גדולה.

בשנת 1895 שב אוברוצ'ב לסיביר, לאזור אגם הבייקל, שבו תוכננה לעבור מסילת הברזל הטרנס-סיבירית. שלוש שנים חקר את האזור, ואחר-כך שב לאזור כריית הזהב ליד הלנה (1901). באותה שנה ייסד את המחלקה למדעי ההרים של אוניברסיטת טומסק. בשנים 1905-1909 יצא אוברוצ'ב שוב למסע מחקר, הפעם באופן עצמאי, למערב סין וכן חוקר שרשרת הרים בין הטיאן-שאן לאלטיי.

לאחר שפוטר מהאוניברסיטה בשל דעותיו האנטי-ממסדיות, החל אוברוצ'ב לעסוק גם בספרות. באופן טבעי, ספריו קשורים לגאולוגיה ולפליאונטולוגיה - חקר בעלי חיים קדומים. ספרו הראשון, "פלוטוניה", שיצא בשנת 1915, מתאר עולם תת-קרקעי שלם, שחיים בו בעלי-חיים מתקופות קדומות.

לאחר המהפכה ומלחמת האזרחים ברוסיה, בחר אוברוצ'ב להישאר בברית-המועצות. הוא מרצה באוניברסיטה למדעי ההרים במוסקבה, בשנת 1929 הוא חבר האקדמיה למדעים, ואחר-כך - ראש המכון הגאולוגי של ברית-המועצות. באותן שנים יוצאים ספריו החשובים "הגאולוגיה של סיביר" ו"תולדות המחקר הגאולוגי בסיביר".

ו. א. אוברוצ'ב מת בגיל 93 שנים, בשנת 1956.

[עריכה] עיזבונו של אוברוצ'ב

[עריכה] מחקריו הגאולוגיים

אוברוצ'ב חקר בעיקר את אזור סיביר, אך עסק בעבודתו זו בתחומים גאולוגיים מגוונים. הוא חקר את השפעות הרוח, את תקופות הקרח ואת התנהגות הקרח בגאולוגיה בכלל. הוא חקר את ההיסטוריה הגאולוגית של אזור סיביר, את תנועות הקרקע בה, את דרכי התצורה וההיווצרות של מרבצים של משאבי טבע.

[עריכה] ספרים

אוברוצ'ב כתב גם ספרות יפה וגם ספרים בגאולוגיה. הוא כתב ספרי לימוד לתלמידי הפקולטה לגאולוגיה, ספרי מדע פופולרי וספרי מדע בדיוני. להלן רשימת ספריו החשובים.

1. ספרי גאולוגיה
   • "תולדות המחקר הגאולוגי בסיביר"
   • "הגאולוגיה של סיביר"
   • "גאולוגיה בשטח"
   • "מרבצי משאבים"
2. ספרי מדע פופולרי
   • "גאולוגיה בסיסית"
   • "היווצרות הרים ומרבצי משאבים"
3. ספרי מדע בדיוני
   • "פלוטוניה"
   • "ארץ סאניקוב" תורגם על ידי ח. גבורי והופיע בשנת 1967 בהוצאת נ. טברסקי.
   • "מחפשי זהב במדבר"

ל-ו. א. אוברוצ'ב הוענקו חמישה עיטורי לנין, עיטור הדגל האדום העובד, שני פרסי סטלין. על על שמו של אוברוצ'ב נקראים באזור סיביר רכס הרים, הר געש, הר וקרחון.