ויז'ניץ (עיירה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ויז'ניץ - Вижниця | |||
|---|---|---|---|
|
|||
| מדינה | אוקראינה  |
||
| מחוז | צ'רנוביץ | ||
| חבל ארץ | בוקובינה | ||
| ראש העירייה | ?
(?) |
||
| שטח | 9 קמ"ר | ||
| תאריך ייסוד | 1501 (מוזכרת בפעם הראשונה) | ||
| אוכלוסייה - עירונית - צפיפות |
4,917 נפש (נכון ל־[?]]) ? נפש/ק"מ² |
||
| אזור זמן | UTC + 2 (בקיץ: UTC + 3) | ||
ויז'ניץ (אוקראינית: Вижниця, רוסית: Вижница, גרמנית: Wischnitza, רומנית: Vijniţa) היא עיירה באוקראינה, הנמצאת בחבל צ'רנוביץ ומשמשת עצמה כמרכז לאזור ויז'ניץ, על גדות הנהר צ'רמוש הלבן, בתחילת שרשרת ההרים הקרפטיים. היסטורית שם החבל:בוקובינה, או בוקובינה הצפונית, אם להתייחס רק לחלק האוקראיני. אוכלוסית העיר מונה כ-4,917 תושבים. הקהילה היהודית בעיר הצטמצמה מכמה אלפים לפני מלחמת העולם השנייה לכדי יהודי אחד (נכון ל-2000). העיר התפרסמה בעולם היהודי בזכות חסידות ויז'ניץ, שנוסדה והתקיימה בה במשך כ-70 שנה.
[עריכה] היסטוריה
ויז'ניץ מוזכרת לראשונה ב-1501 בכרוניקות מולדוביות כחלק מנסיכות מולדובה. בשנים הבאות התפתחה כמרכז לתעשיית היער באזור וכמרכז הירידים. בתחילת המאה ה-17 נסיכות מולדובה נכבשה על ידי האימפריה העות'מנית. ב-1768 האזור נכבש על ידי הצבא הרוסי, וב-1774 על ידי אוסטריה. בעקבות מלחמת העולם הראשונה והתפוררות הקייסרות האוסטרו-הונגרית-1918 נהפכה העיר לחלק מרומניה וב-1939 צורפה לברית המועצות כחלק מאוקראינה לאחר הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. ב-1941 הצבא הרומני חזר לעיר לפי הסכם עם בעלי בריתם הגרמנים. ב-1944 שוחררה על ידי הצבא הסוביטי. למרות נסיונות הסובייטיזציה של האזורים המסופחים, העיר שמרה על זהותה האוקריאנית עד להכרזת העצמאות של המדינה ב-1991, עם התפרקות ברית המועצות.
[עריכה] הקהילה היהודית
ב-1854 התיישב בנו של הרב מקוסוב, ר' מנחם מנדל בויז'ניץ והקים חצר נפרדת. שמו של ר' מנחם מנדל הלך לפניו כאדמו"ר חשוב ומכל חבל בוקובינה התחילו לנהור אליו חסידים. לאחר מותו ב-1884 ירשו בנו, ר' ברוך, שנשא את בתו של ר' ישראל מרוז'ין. לאחר מותו של ר' ברוך ב-1893 ירש את מקומו ר' ישראל, אשר נאלץ בגלל מלחמת העולם הראשונה ב-1914 לעקור לאורדיה אשר בטרנסילבניה, כשבויז'ניץ נשאר אחד מבניו. במלחמת העולם השנייה היהודים גורשו למחנות בטרנסניסטריה על ידי הצבא הרומני ושם רבים מהם הושמדו. לאחר המלחמה חזרו לעיר רק עשרות יהודים, והקהילה לא השתקמה.
