התמרה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התמרה (נקראת גם מטאמורפיזם) היא תהליך של שינוי הופעתו של סלע כתוצאה משינוי בלחץ ו/או טמפרטורה בהם הוא נתון.
בדרך כלל, התמרה מתרחשת כאשר סלעים שנוצרו בקרבת פני השטח נקברים לעומקים גדולים (החל בקילומטרים בודדים ועד לעשרות קילומטרים), בהם שורר חום ולחץ גבוהים, למשל כתוצאה מהתנגשות יבשות. סיבת נפוצה אחרת היא חימום בעקבות חדירה של מאגמה אל סלעי קרום קרים. השינוי בלחץ ו/או בטמפרטורה מביא לשינוי בסידור הגבישים בסלע, וליצירת מינרלים חדשים על חשבון אלו שבנו את הסלע המקורי. מכאן שמו של התהליך, התמרה או מטאמורפיזם (מיוונית: שינוי צורה). בסלעים מותמרים שנוצרו בעקבות לחץ, ניתן להבחין בקווים בכיוון מסוים או במשטחים מקבילים, הניצבים לכיוון שבו הופעל לחץ זה. בסלעים מותמרים שנוצרו בעקבות חום, המינרלים המפוזרים ברחבי הסלע, נוטים להתגבש לגבישים גדולים יותר.
התמרה נקודתית נוצרת על ידי כיסי ועורקי מאגמה, המפעילה חום רב ולחץ מועט. ניתן לזהות את מיקומם של העורקים על ידי סלעי ההתמרה, אף אם הסלעים המאגמתיים נעלמו בעקבות תהליכים כימיים.
התמרה אזורית נוצרת על ידי חיכוך לוחות טקטוניים, ומאופיינת בלחץ גבוה וחום מועט. כיוון השכבות בסלעים מאפר לזהות את כיוון תנועת היבשות.
סלעים מותמרים נפוצים הם צפחה (Slate), שיסט (Schist) וגנייס (Gniess) שההבדל ביניהם הוא בגסות הגבישים שבונים אותם ומגדירים את המשטחים. סלעים אחרים מוכרים הם שיש שנוצר מגיר שעבר התמרה או קורציט שנוצר מהתמרה של אבן חול.
ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי כדור הארץ. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
