השקיה בטפטוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

השקיה בטפטוף היא שיטת השקיה המשחררת מים באיטיות ובזרמים קטנים לשורשי הצמחים, בין אם מעל פני הקרקע או ישירות לאזור השורשים מתחת לפני הקרקע (השקיה תת-קרקעית). כבר בזמנים קדומים נעשה שימוש בהשקיה בטפטוף באמצעות כדי חרס שמולאו במים, הוטמנו בקרקע ושחררו את המים באיטיות לקרקע דרך נקבוביות כלי החרס. שימוש בשיטות דומות נעשה בחממות באירופה באמצע המאה ה-20.

ההתקדמות הגדולה בשיטת ההשקיה בטפטוף נעשתה לאחר התפתחות השימוש בחומרים פלסטיים. שיטת הטיפטוף המודרנית מתבססת על העברת המים דרך טפטפות המשחררות אותם לקרקע. הזרם הקטן מושג על ידי חיכוך של המים העוברים במסלול ארוך בטפטפת. הפחתת מהירות הזרימה של המים על ידי החיכוך במסלול ארוך איפשרה להימנע משיחרור המים דרך נקבים זעירים, הנסתמים בקלות. הטפטפת ושיטת ההשקיה המבוססת עליה הומצאו, יוצרו והופצו על-ידי המהנדס הישראלי שמחה בלאס ובנו ישעיהו בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60, כאשר מערכת ההשקיה הניסיונית הראשונה הותקנה על ידם בשנת 1959.

כיום מיוצרות מערכות ההשקיה בטפטוף על ידי חברות רבות בעולם, כאשר ישראל נוטלת חלק מרכזי בפיתוח ובייצור. ההמצאה גרמה למהפכה עולמית בשיטות ההשקיה והדישון בחקלאות, והובילה לחיסכון במים ולהגדלת היבולים.