הריבונות בטיבט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בעוד שטיבט היתה פעם ממלכה עצמאית, ממשלת הרפובליקה העממית של סין והממשלה הטיבטית הגולה חלוקות בשאלה מתי הפכה טיבט לחלק מסין וכן בנוגע ללגיטימיות של הכללת טיבט בסין.
[עריכה] עמדת הממשלה הטיבטית הגולה
בשנת 1959 נמלט הדלאי לאמה ה-14 מטיבט וייסד ממשלה גולה בדרמסאלה שבצפון הודו. קבוצה זו טוענת לריבונות על אזורים טיבטים מבחינה אתנית או היסטורית, כולם בשליטה סינית. בנוסף לא"א טיבט, שהיה תחת ריבונות הדלאי לאמה עד 1951, טוענת הממשלה הגולה לריבונית על אמדו (צ'ינגהאי) ומזרח קאם (החבל האוטונומי גארזה שבמערב סצ'ואן). חלקים רבים של אזורים אלה נשלטו בידי שליטים טיבטים מקומיים עד 1949. כארבעים וחמישה אחוזים מהטיבטים שבסין חיים בא"א טיבט לפי מפקד משנת 2000.
על פי הצהרה משנת 1913 של הדלאי לאמה ה-13 "בזמנו של ג'ינגיס חאן ואלטאן חאן המונגולים, שושלת מינג הסינית ושושלת צ'ינג מַנְג'וּרִית, טיבט וסין שטיפהו פעולה על בסיס יחסים של כוהן ונדבן". על פי הצהרה זו יחסים אלה לא העידו על "כפיפות של האחד לשני". הוא גינה את השלטונות הסינים על ניסיונים לנכס את השטחים הטיבטים בשנים 12-1910. "אנו עם קטן, דתי ועצמאי", טוענת ההצהרה.
עמדתו הרשמית של הדלאי לאמה הנוכחי מובאת להלן:
"בזמנו של הדלאי לאמה החמישי [1617-1682], אני סבור שהיה ניכר שהיינו אומה ריבונית נפרדת ללא בעיות. הדלאי לאמה הששי [1683-1706] בלט מבחינה רוחנית, אך אדיש ורפה מבחינה פוליטית. הוא לא יכול היה ללכת בעקבות קודמו. היה זה כשלון גדול. אי לכך גדלה אז ההשפעה הסינית. באותה עת הטיבטים רחשו כבוד רב לסינים, אך אפילו אז הם מעולם לא ראו בטיבט חלק מסין. בכל המסמכים [של אותה עת] ברור שסין, מונגוליה וטיבט הן ארצות נפרדות. בשל עוצמתם והשפעתם של הסינים, קיבלו העמים הקטנים את הכוח או ההשפעה הסינית. אינך יכול להשתמש בכיבוש האחרון כעדות לכך שטיבט שייכת לסין. אצל הטיבטים, מה שמזרח לטיבט נקרא תמיד "סין", בין אם היה בשלטון סיני, מנג'ורי או מונגולי. אצל הטיבטים, לסין ולהודו היה אותו מעמד - שתי מדינות נפרדות." [Gyatso, Tenzin, Dalai Lama XIV. Tibet, China and the World: A Compilation of Interviews, דהאראמסאלה, 1989, עמ' 31]
הוועדה הבינלאומית של משפטנים, ארגון זכויות אדם חוץ-שלטוני, הסיקה כי טיבט שבשנים 1913-1950 מילאה את כל התנאים לקיום מעמד של מדינה כמקובל בחוק הבינלאומי. הממשלה בטיבט קיימה פעילות פנימית ויחסי חוץ באופן עצמאי ובלתי-כפוף לסמכות חיצונית כלשהי. מסמכים רשמיים ממדינות שקיימו יחסים רשמיים עם טיבט מראים שמדינות אלו התייחסו לטיבט כמדינה עצמאית בפועל, מסכם הדו"ח.
מיכאל ס' פאן ואלט פאן פראח, עו"ד הולנדי וחבר הנהלה של הסניף האירופי של הקמפיין הבינלאומי למען טיבט כתב מחקר מפורט בנוגע למעמד החוקי של טיבט, המסכם: "לאורך אלפיים שנות הסטוריה טיבטית, באה ארץ זו תחת השפעה זרה רק לתקופות קצרות במאות השלוש-עשרה והשמונה-עשרה. מעוטות הן המדינות העצמאיות של היום שיכולות להתהדר בנתון מרשים שכזה".
המושב הכללי של האו"ם העבירה החלטות הקוראות לכיבוד זכויותיהם של הטיבטים ב-1959 (החלטה 1353), ב-1961 (החלטה 1723) וב-1965. ההחלטה מ-1961 קובעת כי "עקרון ההגדר העצמית של עמים" חלה על הטיבטים.
הממשלה הטיבטית הגולה רואה בשלטון הנוכחי של סין שלטון קולוניאלי ובלתי חוקי, המונע אך ורק מהשיקולים של חשיבות אסטרטגית ומשאבי טבע, ומהווה הפרה בוטה הן של המעמד ההיסטורי של טיבט כמדינה עצמאית והן של הזכות של העם הטיבטי להגדרה עצמית. היא גם מתייחסת למדיניות האוטוקרטת של סין, מדיניות הפרד-ומשול שלה, ומה שלטענתה הוא מדיניות של התבוללות (של טיבטים בתוך סינים) וטוענת כי אלו הן דוגמאות לאימפריאליזם סיני המכוון להריסת ההרכב האתני, התרבות והזהות הטיבטים הייחודיים ובכך לקבע את טיבט כחלק בלתי נפרד מסין. למרות זאת, הדלאי לאמה הצהיר באחרונה כי הוא שואף רק לאוטונומיה טיבטית ולא להפרדה מסין, תחת תנאים דמוקרטיים מסוימים כגון חופש דיבור וביטוי וממשל עצמי אמיתי. עמדה נוספת, הנתמכת בידי מספר גורמים בינלאומיים ו"הקמפיין למען טיבט החושפית" ביניהם, היא שלטיבט מגיעה עצמאות מוחלטת מסין.
[עריכה] עמדת ממשלת הרפובליקה העממית של סין
עמדת השלטון הסיני, בין אם האן או אחר, בין אם קיסרי, רפובליקני או קומוניסטי, לא השתנתה זה מאוד שנים. עמדת הרפובליקה העממית של סין, השולטת בסין היבשתית מאז 1949, וכן עמדתה הרשמית של הרפובליקה הסינית, (ששלטה בסין עד 1949 ובכיום שולטת בטאיוואן), היא שטיבט היתה להלכה חלק בלתי נפרד מסין מאז שושלת יואן לפני שבע מאות שנה, בדומה למדינות אחרות כגון ממלכת דאלי והאימפריה הטנגוטית, שגם הם הוכללו ב"ממלכת המרכז" ונותרו חלק מסין מאז. הרפובליקה העממית של סין טוענת שבהתאם לתיאוריית הרצף המדינתי של החוק הבינלאומי, כל הממשלות הסיניות מאז (שושלות מינג וצ'ינג, הרפובליקה הסינית והרפובליקה העממית של סין) ירשו את שושלת יואן במימוש ריבונות להלכה ושליטה בפועל בטיבט.
בפרט, טוענת ממשלת סין כי בתקופה שבין 1912 ל-1951, תקופה הנחשבת בידי גולים טיבטים כתקופה האחרונה של עצמאות טיבטית, המשיכה סין להחזיק בריבונות על טיבט, וכי בהזדמנויות אחרות טיבט אף ציינה את נכונותה לקבל מעמד של כפיפות כחלק של סין, בתנאי שמערכות פנים-טיבטיות תיוותרנה על כנן ובתנאי שסין תוותר על השליטה על מספר קבוצות אתניות טיבטיות שונות בקאם ובאמְדוֹ. אף מדינה לא הכירה בטיבט בזמן שלטון הגוומינדאנג (הרפובליקה הסינית). טיבט אף שלחה נציגים לועדה לניסוח חוקה חדשה לרפובליקה הסינית ב-1925; לאסיפה הלאומית של הרפובליקה הסינית ב-1931; לקונגרס הלאומי הרביעי של הגוומינדאנג ב-1931; לאסיפה לאומית לניסוח חוקה חדשה ב-1946; וועדה לאומית נוספת לניסוח חוקה סינית ב-1948.
על פי הרפובליקה העממית של סין, כל התנועות למען עצמאות טיבטית בסין, כולל ניסיונות בריטיים לבסס שליטה בטיבט בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרית, התמיכה של ה-CIA במורדים טיבטים בשנות החמישים והשישים והממשלה הטיבטית הגולה של היום, הן כולן חלק ממערכה זדונית של אימפריאליזם מערבי, ששם לו למטרה להרוס את השלמות והריבונית של סין, ובכך להחליש את מעמדה של סין בעולם.
שלוש החלטות האו"ם מהשנים 1959, 1961 ו-1965, המגנות את הפרות זכויות האדם בטיבט, הן מהתקופה שסין לא היתה חברה באו"ם וכמובן שלא ניתן לה להציג את גרסה להתרחשויות באיזור. הטיבטולוג הבולט גרונברג מוסיף: להחלטות אלה לא היתה כל תכלית מעשית. אף לא אחת אף הזכירה את סין במפורש, ואף אחת לא פקפקה בחוקיות של השלטון הסיני בטיבט (אף כי ההחלטה מ-1961 הצרה על שלילת הזכות להגדרה עצמית), ונוסחו רק כדי לבטא צער על הפרה כביכול של "זכויות אדם" בטיבט. הגינוי של האו"ם של אלו שלא נהגו "בהגיון" ו"בהגינות" באו בסתירה למעשיו שלו במניעת חברות בארגון מהרפובליקה העממית של סין באותם שנים. אין זה מפתיע, אפוא, שהשלטון הסיני התייחס להחלטות אלה בלא מעט זלזול.
הרפובליקה העממית של סין מצביעה על המדיניות האוטוקרטית והתאוקרטית של טיבט לפני 1959. היא גם מצביעה על ויתורה של הממשלה הטיבטית הגולה על ארונצ'אל פראדש, שסין רואה בו חלק מטיבט תחת כיבוש הודי, ועל קשריה עם הודו ומדינות זרות נוספות, וטוענת כי לממשלה זו אין לגיטימציה לשלוט על טיבט.
[עריכה] עמדות צד-שלישי
אף מדינה מעולם לא הכירה בפומבי בטיבט כמדינה עצמאית, על אף מקרים מסוימים של פניות של גורמים רשמיים לממונים עליהם בבקשה לעשות כן. הסכמים בין בריטניה לרוסיה בתחילת המאה העשרים והסכמים אחרים בחתימת נפאל והודו בשנות החמישים מכירים בכפיפות של טיבט לסין. האמריקאים הציגו את עמדתם ב-15 במאי 1943: "מבחינתה, ממשלת ארצות הברית לוקחת בחשבון את העובדה ש... החוקה הסינית מזכירה את טיבט ברשימת האזורים המרכיבים את שטחה של הרפובליקה הסינית. ממשלה זו מעולם לא העלתה שאלה המתייחסת לטענה זו"
אף לא מדינה ריבונית אחת, ובכלל זה הודו, הכירה בממשלה הטיבטית הגולה בלמעלה מעשרים שנות קיומה, על אף תקדימים ברורים לצעד כזה. החוסר בהכרה חוקית של עצמאות טיבט הביאה אפילו תומכים מובהקים של הפליטים הטיבטים להודות בכך ש"...אפילו בימינו מתקשים מומחים משפטיים האוהדים את עמדת הדלאי לאמה לטעון כי לטיבט היתה אי פעם עצמאות מהאימפריה הסינית, קיסרית או רפובליקנית" (בראדשר, הנרי ס., 1969).
על אף נסיבות אלה, נעשה לאחרונה מאמץ מיוחד על ידי עורכי דין, בארצות-הברית בפרט, לבנות הנמקה חוקית לעצמאות טיבטית, וקיימת ספרות מתרחבת בנושא. באופן תאורטי, האו"ם מכיר בארבעה קריטריונים למעמד מדינה: (א) אוכלוסיה קבועה, (ב) שטח מוגדר, (ג) ממשלה ו-(ד) יכולת ליצור יחסים עם מדינות אחרות. טיבט מקיימת את כל ארבעת התנאים. עם זאת גם מחוז קוויבק שבקנדה, כל אחת ממדינות ארצות הברית, קשמיר ההודית, צ'צ'ניה, צפון אירלנד, סרי לנקה הטמילית, ועוד.
