הרולד השני מלך אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרולד השני (1022 - 14 באוקטובר, 1066) מלך אנגליה בשנת 1066.

הרולד גודווינסון היה בנו הבכור של גודווין, רוזן ווסקס רב העוצמה, שנישא תחילה לתירה סווינסדוטיר, בתו של סוויין הראשון, מלך דנמרק, נורבגיה ואנגליה, ולאחר מכן לגיתה תורקלסדוטיר, קרובתו של סוויין הראשון. מנישואין אלה נולד הרולד, וכן בן נוסף בשם טוסטיג גודווינסון ובת בשם אדית מווסקס, לימים מלכתו של אדוארד המוודה מלך אנגליה.

הרולד זכה בתואר רוזן מזרח אנגליה ב-1045. ב-1051, כשאביו גודווין הוגלה מאנגליה, הצטרף אליו הרולד, אך סייע לו לשוב לאנגליה ולעמדת הכוח שלו שנה מאוחר יותר. לאחר מותו של גודווין ב-1053 ירש הרולד את התואר רוזן ווסקס, אזור שבאותם זמנים כלל קרוב לשליש מאנגליה. כתוצאה מכך, הפך הרולד לאדם החזק ביותר באנגליה מלבד המלך.

ב-1058 זכה הרולד גם בתואר הרוזן מהיירפורד, והחליף את אביו כראש האופוזיציה הסקסונית להשפעה הנורמאנית, שהלכה וגברה בעקבות עלייתו של אדוארד המוודה לשלטון, לאחר ששהה שנים רבות בגלות בנורמנדיה.

הרולד זכה בתהילה רבה בעקבות מספר מערכות שניהל ב-1062 - 1063 כנגד גראפיד אפ ליוולין שליט גוויניד, שכבש את וויילס. בסופו של דבר נרצח גראפיד על-ידי אנשיו שלו ב-1063. ב-1064 נישא הרולד לאדית, אלמנתו של גראפיד ובתו של רוזן מרסיה. מנישואין אלו נולדו לו שני בנים, ככל הנראה תאומים, שנקראו הרולד ואולף. השניים הגיעו לבגרות, וככל הנראה סיימו את חייהם בגלות. בנוסף, היו לו מספר ילדים בלתי-חוקיים מפילגשו (שלפי החוק הדני נחשבה אף היא לרעייתו) אדית "צוואר-ברבור".

ב-1064 נטרפה ספינתו של הרולד אל מול חופי נורמנדיה, והלה ביקש את עזרתו של ויליאם דוכס נורמנדיה. עזרה זו ניתנה ביד נדיבה תמורת הבטחה כי יוותר עבורו על הכתר האנגלי.

ב-1065 מרדו הנורת'מבריאנים באחיו של הרולד, טוסטיג רוזן נורת'מבריה, והחליפוהו במורקאר. הרולד תמך ברוזן מורקאר, ובכך חיזק את ההסכמה על היותו יורשו המיועד של אדוארד המוודה, אך הביא לקרע במשפחתו, ובכך גרם לטוסטיג לחבור להראלד הארדראדה מלך נורבגיה.

לאחר מותו של אדוארד המוודה ב-5 בינואר 1066, טען הרולד כי המלך הבטיח לו שיירש אותו. ביום שלאחר מכן הוכתר הרולד כמלך אנגליה באישור הויטנגמוט.

אך לאחר הכתרתו פלשו לממלכת אנגליה המלך הראלד מנורבגיה וויליאם דוכס נורמנדיה, שכל אחד מהם רצה את הכתר האנגלי לעצמו. ויליאם טען אף הוא כי אדוארד הבטיח לו את כס המלוכה (ככל הנראה ב-1052), וכן עמדה להרולד לרועץ העובדה שהבטיח בעצמו לויליאם שיוותר על כס המלוכה. לאחר שנשבע הרולד לוותר על הכתר, הסתבר כי בזמן השבועה היה מתחת לשולחן ארגז ובו שרידיו של קדוש, דבר שגרם לשבועה להיות, במונחים של אותם הימים, בלתי ניתנת להפרה. גם אם סיפור זה הוא אמיתי, הרולד הבטיח הבטחה זו תחת לחץ, ויתכן כי חש חופשי להפר אותה.

הראלד וטוסטיג פלשו לאזור שנקרא מאוחר יותר יורקשייר בספטמבר 1066. ב-20 בספטמבר הם הביסו את מורקאר רוזן נורת'מבריה ואת אדווין רוזן מרסיה בקרב פאלפורד, אך חמישה ימים לאחר מכן הם הובסו בעצמם על-ידי הרולד בקרב גשר סטמפורד.

לאחר קרב זה יצא הרולד להילחם בויליאם, שנחת בסאסקס עם 7,000 מאנשיו שלושה ימים לאחר מכן. הרולד התבצר עם אנשיו בקרבת הייסטינגס. שני הצבאות נפגשו בהייסטינגס ב-14 באוקטובר, והרולד, שצבאו היה עייף בעקבות המלחמה במלך נורבגיה, נהרג בקרב, ככל הנראה מפגיעת חץ בעינו. גופתו נקברה, ככל הנראה, בכנסיית וולטהאם שבאסקס.

אגדה שהייתה נפוצה במאה ב-12 טענה כי הרולד למעשה לא מת, ושרד את הקרב. לפי גרסה זו, שהה הרולד בוינצ'סטר במשך שנתיים כדי להחלים מפצעיו, ולאחר מכן נדד לגרמניה, שם שהה במשך שנים רבות כנווד. כשהזדקן, שב הרולד לאנגליה וחי כמתבודד במערה בקרבת דובר. כשנטה למות, התוודה כי על אף שהוא הולך לעולמו כששמו כריסטיאן, הוא נולד בשם הרולד גודווינסון. לסיפור זה, ככל הנראה, קיימת מעט אחיזה במציאות.